שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2026 ממשיך לספק רגעים מעניינים על המסלול, אבל הפעם דווקא הסיפורים שמאחורי הקולקציות תפסו לא פחות מקום מהבגדים עצמם. בין נוסטלגיה ישראלית, קשרים משפחתיים שחוצים דורות, קולקציית קוטור שנולדה מתוך מציאות מורכבת ודור חדש של מעצבים עם אמירה אישית, ארבע תצוגות שונות הציעו ארבע נקודות מבט על האופן שבו אופנה יכולה להפוך לבמה לסיפור אישי, רגשי וחברתי.
עלית: כשהזיכרונות המתוקים הופכים לאופנה
שחר אבנט: החוט הבלתי נראה שמחבר בין הדורות
ההשראה מגיעה מהקשר הבלתי נראה שמחבר בין סבתא, אם ובת, ומהרעיון שאהבה וזיכרון יכולים לעבור מדור לדור גם כשהאנשים עצמם כבר אינם נפגשים. עבור אבנט זהו גם סיפור אישי: בתה נולדה לאחר שאמה הלכה לעולמה ומעולם לא זכתה להכיר אותה, אך לדבריה, החיבור ביניהן נוכח ועוצמתי. את הקשר הזה היא ביקשה לתרגם לשפה אופנתית.
על המסלול הוצגו 49 דגמים שנעו בין פריטי Ready-to-Wear ליומיום לבין יצירות Couture בהזמנה אישית. הפעם בחרה אבנט בפלטת צבעים נועזת וכהה יחסית, עם נגיעות של אדום, תכלת, סגול, ורוד וצהוב ניאון וגוני גוף. טול, תחרה, ג'ינס וסאטן השתלבו עם רקמות, עבודות יד, טקסטורות עשירות ואלמנטים תלת־ממדיים של פרחים מבד.
שנקר: כשהדור הבא של האופנה לא מפחד לשאול שאלות
המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר הביאה לשבוע האופנה זווית אחרת לגמרי: במקום קולקציה של מעצב אחד, היא הציגה 75 דגמים של 75 סטודנטיות וסטודנטים, שכל אחד מהם מביא למסלול עולם אישי ושפה עיצובית משלו.
הערב נפתח במיצג עיצוב חי, שבו עבדו הסטודנטים על 15 דגמים לעיני הקהל, והמשיך בתצוגה מרכזית של 60 דגמים נוספים. התצוגה חולקה לשבעה פרקים - גוף, צללית, צבע, חייטות, קראפט, תרבות מקומית וחומרים עתידיים - שהציגו את תהליכי החשיבה והיצירה שמאחורי הבגד, ולא רק את התוצאה הסופית.
אפרת קליג: חמש שנים מחוץ למסלול, סיפור אחד גדול מהחיים
באותה תקופה הסטודיו של קליג היה בעיצומה של עונת החתונות. שמלות של כלות רבות כבר היו תפורות ומוכנות, אך המציאות עצרה את הכול. בזמן שבני משפחתה התגייסו למאמץ המלחמתי, בהם בתה המשרתת כלוחמת בעזה ואחיה ששירת בלחימה במשך כשלוש שנים וחצי, קליג המשיכה לעבוד בסטודיו ולנסות להחזיק באמונה שהחתונות והאירועים הגדולים עוד יחזרו.
מפגש משפחתי שהתקיים לפני כשלושה חודשים, ובמהלכו אחיה סיפר לראשונה על תחושת הכוח והאחדות שחווה בלחימה, שינה לדבריה את הקולקציה מן היסוד. את הצלליות הקלאסיות שעליהן עבדה החליפה ביצירה מונומנטלית ודרמטית, שבמרכזה המפגש בין שחור ללבן.
"השחור הוא הכאב, הלבן הוא הגאווה, התקווה והריפוי, ואף אחד מהם אינו מוחק את האחר", מתארת קליג את הרעיון שמאחורי הקולקציה.
התצוגה נחלקת לשני עולמות. הראשון, White as White, מוקדש לשמלות כלה ומעניק פרשנות חדשה לשמלת הנסיכה הקלאסית: נפחים גדולים ומלכותיים, קווים נקיים ומודרניים, חגורות עור בגזרה נמוכה ובדים כמו טפטה וסאטן דושס, שמקבלים טקסטורות של ברק מתכתי, קימוט ופליסה. פפיונים קטנים וגדולים מוסיפים משחקיות ורכות למבנים הפיסוליים.
החלק השני, Black as White, מוקדש לשמלות ערב ומפרק את אחד מסמלי האלגנטיות הגברית - חליפת הטוקסידו - וממקם את האלמנטים המוכרים שלה מחדש על גוף האישה. דשי סאטן, חגורות, מחוכים ופפיונים מקבלים מיקום בלתי צפוי, לצד צלליות ארוכות וצרות, שמלות בעלות נפח ובדים מטאליים בגווני כחול וזהב. התוצאה היא קוטור שמשלב בין קלאסיקה גברית לנשיות נועזת ומשוחררת.
אחרי שנים שבהן נעדרה מהמסלול, קליג חוזרת עם קולקציה שמנסה להחזיק יחד שני רגשות מנוגדים - כאב וגאווה, זיכרון ותקווה - ולהראות שגם מתוך מציאות קשה אפשר לבנות מחדש.
ארבע התצוגות, כל אחת בדרכה, מזכירות שהמסלול הוא לא רק המקום שבו מציגים את הקולקציה הבאה, אלא גם במה לסיפורים שאנחנו נושאים איתנו: זיכרונות ילדות, קשרים משפחתיים, התמודדות אישית ורגעים היסטוריים שמעצבים את הדרך שבה אנחנו רואים את העולם.
התרעות פיקוד העורף