כמו בשיר “בבוקר בבוקר” שהעניק לשלמה ארצי את הזכייה בפסטיבל הזמר והפזמון 73’, גם דוגמנית העבר סמדר גנזי פתאום קמה בבוקר אחד ואם היא לא הרגישה שהיא עם, כדברי השיר, היא הרגישה שהיא תנועה והתחילה ללכת עם מה שהפך למוטו של חייה. “זה בדיוק הסיפור שלי”, מאשרת גנזי. “ביום שבו השמעתי לראשונה את צמד המילים פרו־אייג’ינג, קמה התנועה הדוגלת בכך”.
“בכלל לא. בשנות ה־80, בשיא פולחן היופי וההערצה אלי, רק חיפשתי אצלי פגמים שלמעשה לא היו בי. אם היו לי מותניים רחבים, מי קבע שזה לא בסדר? ומי קבע שהשיניים הבולטות שלי לא בסדר? אבל לכן לא אהבתי את עצמי, וזה היה מטורף, אם כי אז הספורטאית שתמיד הייתי הגנה עליי”.
“מזלן של דוגמניות מאוד צעירות שמגיעות אליי בתור מארגנת תצוגות אופנה ומוצאות אותי כמנטורית שלהן, בניגוד לחברותיהן שמושלכות כגורות לגוב האריות. אני לא רק מלמדת אותן איך לצעוד על מסלול, אלא גם מדריכה אותן לזהות מתי הן מוטרדות. שהרי ילדה בת 13 לא יודעת מתי היא מוטרדת. ממני הן יוצאות עם ידיעה כמה זה חשוב לספר”.
“אין טעם שאומר זאת. הן עד כדי כך חדורות מטרה, שאם לא אקבל אותן, הן ידעו להיכנס לתחום בלעדיי - וזה לא יהיה לטובתן. אבל אם הן יבואו להרצאה שלי, הן יראו אותי קורעת את מסיכת הזוהר המזויפת ומראה את האמת. זה לא כפי שקרה לי, כשאף אחד לא הזהיר אותי כמה מסוכן לשים שתלים בחזה. הנעורים הם בני חלוף, ואי אפשר להיאחז במה שלא ניתן לאחיזה. אם ברור שזקנה היא משהו שאי אפשר למנוע, למה להיכנס לשדה הקרב הזה? הרי בכל מקרה מזדקנים. אם את מזריקה ומנסה להעלים את הקמטים שלך, את לא נעשית יותר צעירה. זה פתטי”.
סמדר כהן, סמדי עבור בני משפחתה, נולדה לפני כמעט 57 שנה בקריית מוצקין כבתם של מורה לנהיגה ושל נהג משאית ב”סולל בונה”. “אני עצמי שואלת איך יצאה להם אחת כמוני”, היא מעירה. “כספורטאית בהתעמלות קרקע ומכשירים, גם כמי שרקדה בלהקות של ריקודי עם, לא היו לי מחשבות לגבי עולם הזוהר, מה גם שהייתי המשקפופרית של הכיתה ולא מלכת היופי שלה. אפילו זוכרים אותי משם כביישנית, ומשהו מזה נשאר אצלי עד היום”.
“אני 1.73 מטר, אז זה הספיק. היום לו הייתי נערה שרוצה להיות דוגמנית, היה לי מאוד קשה להיכנס לתחום, אלא אם כן הייתי יפהפייה כמו שלומית מלכה”.
“החלום שלי היה להיות מורה לחינוך גופני. בגיל 18 הלכתי ללמוד בווינגייט במסגרת העתודה הפדגוגית והתגייסתי לחיל האוויר כמד”סית. על הדוגמנות שמעתי רק בגיל 21, שבו היום לא מעט דוגמניות נפלטות. לא לכולן ברור שמדובר במקצוע עם חיי מדף קצרים”.
“עברתי לגור בדירה שכורה בחיפה וסתם כך הלכתי לבלות בפאב. בעיקרון אני אדם חברותי, אחת שמדברת עם אנשים. במקרה, אולי לא במקרה, עמדה שם לידי בחורה בלונדינית, 1.80 מטר. בעודי לוגמת איזה דרינק, מה שאני לא עושה היום, פתאום היא שאלה אותי: ‘בא לך להיות דוגמנית?’ ‘אני?’, התפלאתי. מה לספורטאית כמוני ולעולם הזה? היא השיבה ב’דווקא יש לך נתונים’ והציגה את עצמה כדוגמנית”.
“לא. בשבילי זה היה עוד ממד ספורטיבי בחיים. אמרתי לעצמי שאעשה תצוגה אחת כדי שתהיה לי חוויה מגניבה לספר עליה לנכדים. כך היה. השתתפתי בתצוגה וכשהוצעו לי אחריה תאריכים, לא התנגדתי. האמת, לא היה לי שום מושג לאן אני נכנסת”.
“מצאתי את עצמי בעולם שאומנם יש בו צדדים מקסימים, הכרתי בו אנשים נהדרים שעד היום אני בקשר איתם, אבל מצד שני גיליתי שלאותו עולם יש השפעה לא טובה על נשים ועל נערות. מעמידים בפניהן אידיאל יופי צר ומנסים לדרבן אותן להשתוות אליו”.
“כל החיים ניסו להטריד אותי. הדעה הרווחת תמיד הייתה שדמן של דוגמניות הוא הפקר. לא אגיד לך כמה פעמים שלחו ידיים לעברי. גם אם ידעתי להגן על עצמי, עברתי אפיזודות שאם הייתי חווה אותן היום, הן היו מסתיימות בסטירה מצדי. אגב, הטרדה מינית ראשונה חוויתי שנים קודם לכן אצל מורה למתמטיקה. אז רצתי הביתה ומילה לא אמרתי על זה, אף על פי שצריך לספר בזמן אמת. רק בשנים האחרונות העזתי לשתף בכך את אמי”.
“נראה לי שזה היה הווייב החיובי שלי בתור אופטימיסטית חסרת תקנה עם חיוך נצחי”.
“דגמנתי המון בתצוגות אופנה, הצטלמתי בלי סוף, היו לי נסיעות לחו”ל, אבל לא נהייתי דוגמנית בינלאומית. אולי ככה הקארמה שלי”.
עד מהרה פרשה מהמשחק ופתחה את חברת “אקסטרווגנזי”, שעוסקת בהפקה ובבימוי של תצוגות אופנה למיטב המעצבים בארץ. “אני אוהבת למשוך בחוטים ולא התאים לי לשחק בהצגות של אחרים ולהיות תלויה באודישנים”, מסבירה גנזי, שבגיל מבוגר רתמה את עצמה ללימודים לתואר ראשון במכון וינגייט. בד בבד התנסתה במסלול חיים לא שגרתי. “חיי המשפחה שלי היו אלטרנטיביים ולא קונסרבטיביים”, היא מעירה. “תמיד שברתי מוסכמות”.
גנזי מתחזקת את עצמה באמצעות הקפדה על תזונה מאוזנת ובריאה ועל עיסוק בספורט, כולל ריצות שדה ואירובי. אם יקראו לה לחזור לדוגמנות צילום בלבד, לא מסלול, היא מוכנה ומזומנה.
ועוד הבהרה: “אני לא שוטרת בוטוקס, לא אעשה אאוטינג לכל מי שנכנסת לצרה הזאת, אבל לא אעצור ולא אוותר”.
התרעות פיקוד העורף