ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי

כבר שנה וחצי אני סובלת מסחרחורות, ואני תוהה אם זה קשור ללחצים. לפני כשלוש שנים אחי עבר תקופה מאוד קשה, וזה השפיע עלי כי ליוויתי אותו בתהליך הזה. לפני אותה תקופה החיים שלי היו שונים, כי היו לי פחות דאגות. מדוע אני סובלת מסחרחורות, והאם יש קשר בין הדברים?

"איברים מדברים רגשית לפני שהם מאותתים לנו פיזית, ולדעתי את איבדת אמונה מסוימת. את תמכת באחיך תקופה ארוכה וכמעט חיית את חייו, את היית הכל בשבילו וכאילו לקחת על עצמך את תפקיד בת הזוג שלו.

באותה תקופה את בעצם הפסקת את החיים שלך, ופשוט המתת את עצמך והתנהגת כאילו שכחת שאחיך הוא זה שחולה ולא את. אני מסכימה שעלינו לתמוך ולטפל בבני משפחה, אבל צריך גם לזכור שיום אחד זה חייב להסתיים ועלינו לשמור על אש הלהבה בחיים שלנו.

אם לא נשמור על קשר עם חברים, יכול להיות שמשהו ייעלם בקשר, אם לא נשמור על הבריאות שלנו, יכול להיות שהיא לא תחזור למצב שהיא הייתה. את שכחת לשמור על עצמך, ולכן הגוף שלך מאותת לך. אני מציעה שתנסי לחזור לחיים שהיו לך לפני. כיום מלבד הסחרחורת את מרגישה כבדות, עצבות ודכדוך, ולכן את חייבת לעשות את הצעד הזה".

מאז ילדותי, וגם כיום בתור אישה בוגרת, אף פעם לא רציתי לחזור הביתה. כשהייתי נשואה לא רציתי לחזור לבעלי, וגם היום כשאני גרושה אני לא רוצה לחזור הביתה לבני. למה עולות בי התחושות האלו?

"אנחנו לא רוצים לחזור הביתה כילדים, כיוון שאנחנו קוראים את המחשבות התת־מודעיות של ההורים שלנו, ובמקרים רבים הם פשוט לא רוצים אותנו כי אנחנו מפריעים להם כילדים. במקרים אחדים הורים מרגישים שהם עמוסים ואין להם סבלנות לילדיהם, ובמקרים אחרים יש הורים שעושים ילדים כי 'צריך', ואין להם פניות לצאצאים שלהם.

לדעתי במקרה שלך ההורים שלך עשו ילדים כי 'צריך', ואת הרגשת בתת־המודע שלך שלא באמת רוצים אותך ושאת מפריעה. 99% מהעבר שלנו מנהל את ההווה ואת העתיד שלנו, אלא אם אנחנו עושים טרנספורמציה, וסביר להניח שזה המקרה אצלך, כנראה שלא רק שלא רצית לחזור לביתך אף פעם, אלא גם לא ידעת כיצד לבנות אותו, כי אף פעם לא הראו לך את האקולוגיה המתאימה לבית הפנימי שלך.

לפעמים לאדם קשה להבין שהמרחב והזמן שלו כל כך קשים ומצומצמים, ואז הוא מכריח את עצמו לעשות דברים מסוימים. אדם צריך להיות מודע למגבלות שלו, לקחת אחריות על עצמו, ולהבין שהמצב אולי יישאר כמות שהוא, אף על פי שהוא יודע שזה לא נכון.

זאת השלמה, והשלמה זה דבר מאוד חשוב. מעבר להשלמה חשוב באותה מידה שתנסי להקים את הפינה שמעולם לא הקמת ולא הקימו בשבילך. עלייך לחקור איפה נמצא המקום שעושה לך הרגשה טובה. אולי לא הצלחת לשנות עד עכשיו את הפילם שלך, אבל תמיד אפשר לעשות זאת, אל תוותרי".

הבן שלי הפסיק להתפתח מבחינה נפשית מאז גיל 13, לדעתי משום שהוא עבר טראומה. כיום הוא כבר בן 30 אבל החיים שלו תקועים, הוא לא הולך ללמוד נהיגה והוא לא מתחיל עם בחורות כי הוא מתבייש. אני מודאגת כי אין לו שמחת חיים, ואני מרגישה שקשה לו עם העובדה שהוא לא מצליח להגשים את עצמו. זה כאילו יש לו פחד שעוצר אותו. למה הוא לא מצליח להיות מאושר?

"כל אדם דומה לנגזרת ולהתנהלות נשמתית מסוימת, ולדעתי הבן שלך דומה לנגזרת של אבא שלו. על פי התפיסה של 'הראייה האחרת', לנגזרת של אדם יש השפעה מאוד גדולה עליו. את תמיד ניסית לעזור לבן שלך, אבל בעצם מי שיכול להשפיע עליו יותר (מעצם העובדה שהוא הנגזרת שלו) זה דווקא בעלך.

הקשר שלך עם בנך הוא טוב יותר מהקשר שלו עם אביו וזה חבל. ככל שתשחררי את הקשר ביניכם, את תיתני יותר מקום לקשר של בנך ואביו להתפתח, כי היכן שיש חוסר מתמלא מקום. כלומר, בעצם העובדה שתלכי אחורה את תיתני לבעלך להתקרב אל בנך. כשהוא יעשה זאת הוא יוכל לראות את עצמו במראה, כיוון שהוא ואביו דומים, ואז הוא יוכל לראות דברים שהוא לא יאהב, ולתקן אותם.

לפעמים כאשר אדם רואה דברים לא נעימים, הוא עובד על עצמו יותר כדי שזה לא יקרה לו בתחפושת אחרת. הבן שלך יכול להשתנות רק על ידי כך שהוא יראה את עצמו במראה דרך אביו".

מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, כל יום שני ב־20:00 ב"רדיו ללא הפסקה"

תופסים ראש: האם יש קשר בין סחרחורות ללחצים ודאגות?

מה עושים כשאין חשק לחזור הביתה, וכיצד אמא יכולה לעזור לבנה בן ה־30 שהפסיק להתפתח נפשית בגיל 13?