בעלי איש עסקים שבאופיו הוא איש עשייה, ואני רוצה לעזור לו גם לחשוב. כלומר לחשוב לפני שהוא פועל ועושה, וגם כדי שיוכל לתכנן מראש ולחשוב על החזון שלו, כי כרגע הוא רק עושה ומבצע ולא מסוגל לתכנן לטווח הארוך. איך אוכל לעזור לו בכך?

"בשביל חזון צריך לוותר, ואנשים לא באמת מוכנים לוותר, כי הרי כמה אנשי חזון אמיתיים יש בעולם? כאשר מדברים על אמנים או על יזמים ששואפים לעשות אקזיט, הרבה אנשים שרוצים להגיע לגדולות לפעמים מתאבדים בדרך לשם. אנשים נוטים לראות רק את הזוהר שבדברים, הם לא רואים את התהליך הארוך ואת המחיר שצריך לשלם בדרך. הרבה אנשים מפחדים לוותר על משהו, כי הם לא מוכנים להפסיד. אם תפני אל בעלך ותציעי לו שיפנה יום שלם כדי לשבת ולחשוב, לתכנן הלאה במקום לצאת לעבודה, הוא לבטח לא יהיה מסוגל לעשות זאת.

הרבה פעמים כשאנחנו צריכים להפסיד משהו, כלומר לוותר על דבר מסוים תמורת דבר אחר, גם אם זה לטובת רווח מאוד גדול, אנחנו בכל זאת עצובים מכך. את צריכה לברר עם בעלך אם אי פעם הוא צילם פילם, כלומר, ראה דוגמה של מישהו שיוצר איזשהו חזון או תהליך מסוים, ועשה זאת על ידי תהליכי בנייה. אולי מישהו מהמשפחה שלו. אני לא מדברת על השכלה, אלא על תהליכי חקירה שיוצרים את החזון. העניין הוא שאם הוא לא צילם פילם כזה מעולם, תהיה לו בעיה להביא את זה לבד מעצמו. מדובר בתהליך, לכן לא צריך לזרז אותו, בעלך צריך להגיע לכך לבד, כי זה ייקח לו זמן. אם את תאיצי בו, יכול להיות שהוא יעשה את הדברים בגללך, אבל במקביל הוא ייאבד את עצמו, ויכול להיות שאם הוא יאבד את עצמו בדרך, את כבר לא תכירי את האדם שעומד מולך.

תארי לך שמחר בעלך קם ואומר לך שהוא הופך להיות איש חשיבה ותכנון ופחות ביצועיסט ועשייה, אך לשם כך את זו שצריכה לצאת לעבוד ולפרנס את המשפחה, הווה אומר שאת צריכה לעבוד מהבוקר עד הערב. ברור שמדובר פה במחיר כבד שאת תצטרכי לשלם וגם הוא יצטרך לשלם על כך מחיר, ואז עלול להיווצר מצב שבו מערכת היחסים ביניכם קורסת. לכן, תצטרכי להיאזר בסבלנות ולקחת את הזמן, כי לתהליכים יש הזמן שלהם והמקום שלהם. מדובר בתהליך, בבשלות, מאיפה באתי ולאן אני הולך".

הילד שלי נהג ללכת לגן הילדים בקיבוץ שבו אנו גרים, והיו לו שם הרבה חברים, אבל הייתה שם גם תופעה של אלימות. החלטנו להעביר אותו לגן חדש מחוץ לקיבוץ, שבו אין אלימות, אבל הילד חווה בו בדידות. אני מרגישה את הכאב שלו ותוהה מה עלי לעשות?

"קשה לבחור בין חברות ואלימות לבין בדידות. בגן החדש אומנם אין אלימות אבל יש בדידות, והוא מתגעגע לחברים שלו. אז קודם כל צריך לתת לו זמן, כי נראה לי שזה הגיוני להרגיש בדידות לאחר שמרגישים אלימות. מניסיון, קורה שאחרי כל כך הרבה רעש, ואלימות זה לגמרי סוג של רעש, גם אם היה לנו משהו מאוד טוב בתוך הרעש, הרבה פעמים אנחנו חווים איזשהו שקט שאנחנו מתרגמים אותו לבדידות.

אנחנו מתרגמים את זה ל'אין לי חברים', ואנחנו מתרגמים את זה לשיעמום. אבל זה לא אמור להיות כך. הרבה פעמים אנחנו מזמנים זאת לחיים שלנו, כדי לחוות שקט מאותה אלימות, כי לדעתי לא באמת אפשר ליצור חברויות חדשות ואמיתיות בסביבה אלימה. אני לא חושבת שבסביבה עם רעש שלילי אפשר ליצור חברות, ובטח שלא בגיל כה צעיר.

אם החברות נוצרה לפני הרבה שנים ויש איזושהי סיבה להפסיק את האלימות ואת הרע, אז מילא, אבל בתוך אלימות ליצור רעש – לא נשמע לי הגיוני. לכן נראה לי שההחלטה להעביר אותו לגן חדש, ששם יש שקט אבל יש בדידות, היא נכונה, אפילו שזה מה שהוא חווה, כי יכול להיות מאוד שהמצב הזה ישתנה בהמשך. המצב שבו הוא מתגעגע לגן הישן הוא דווקא דבר טוב, כי זה אומר שבתוך הערימה השלילית שהייתה שם הוא מצא גם משהו טוב וחיובי, כלומר שלא הכל שחור ולבן אצל הילד שלך, כי בתוך כל הכאוס הזה היה גם משהו חיובי.

עכשיו יש שקט וצריך לבחון את הדברים. גם אם מדובר רק בילד קטן, נראה לי שאופפת אותו איזושהי רוח תפיסתית מסוימת שגם אם לא במודע, הוא בוחר בבדידות, כי בבדידות יש הרבה מאוד שקט. לאחר שחווים הרבה רעש ואלימות צריך קצת שקט. אלימות היא כמו מחלה, ובשביל להחלים ממחלה אנחנו צריכים שקט ורוגע, לכן לפעמים מבודדים אותנו כדי שנשיג שקט. צריך לחשוב חיובי ולהסיק מכך מסקנה, כי לא בכל סיטואציה בדידות היא דבר כל כך נורא, ובסיטואציה הזאת, נשמע שמדובר במצב של ריפוי"

איך לעזור לבעל שלא מתכנן לטווח ארוך ולילד שעובר גן?

מה לעשות כשהילד חווה בדידות בגן החדש, וכיצד לגרום לאדם שפועל ועושה גם לחשוב על חזון ולתכנן מראש?