“גיל 4 הוא גיל שבו הגבול בין דמיון למציאות מעט מתערבב. יכולת החשיבה של ילדים היא כזו שכל מה שהם מסוגלים לעלות בדמיון מבחינתם קיים גם במציאות. אסור לשכוח שככל שילדים הולכים וגדלים, הם נחשפים יותר ויותר לעולם שלנו, וזה מפחיד אותם גם אם הם לא מסוגלים להביע את זה. תחשבי על זה רגע: ילד מתחיל את חייו בעולם בתוך עריסה, עובר ללול, אחר כך הוא לומד ללכת ויוצא לחצר. הוא מסתכל החוצה אל הרחוב ואחר כך הוא גם מסתובב בו, וזה מפחיד להיות חלק מכל הרעש, הצפצופים והדוחק".
"בואי נגיד שהפחדים שלו אמיתיים: הוא חשב על משהו שהטריד אותו, חלם על משהו מפחיד והתעורר בלילה. אין סיבה להתחיל לדבר איתו ולהסביר לו על הפחד שלו. בכל פעם שהוא מתעורר ובעלך מגיע להתיישב לצדו, לדבר איתו על הפחד ולספר לו סיפורים באמצע הלילה - זה רווח פסיכולוגי עצום עבור בנך. הוא זוכה לקבל תשומת לב אישית מהוריו, והדבר רק מדרבן אותו להמשיך להתעורר ולהעיר אתכם באמצע הלילה. את ובעלך צריכים לפנות אליו ולהגיד לו שאתם מבינים שהוא מפחד, אבל יותר לא תנהלו שיחות על זה באמצע הלילה".
"תגידו לו בצורה חד־משמעית שבפעם הבאה שהוא יקום, תשימו כיסא נוח בכניסה לחדר ותשבו לידו עד שהוא יחזור לישון, בלי להרחיב בדיבור. בכל יום שעובר, תרחיקו את הכיסא קצת עד שלבסוף הוא רק יראה את הרגליים שלכם. ככה אתם מקנים לו מחדש את הרגלי השינה שלו ומסייעים לכך שאחותו הקטנה תמשיך לישון בצורה רציפה. דעו כי זה תהליך שעלול לקחת זמן, אבל הילד ילמד שאין יותר דיבורים, והוא לא מקבל רווחים משניים מההתעוררות בלילה”.
התרעות פיקוד העורף