כשהגעתי לבצע את אתגר העכביש ההפוך, הבנתי שכל הספורט שעשיתי בתקופה האחרונה ורוב חיי, לא מספיק כדי שאצלח אותו בשלום. המעבר ממשבצת למשבצת שעשויה מחבל שנע ונד, גרם לי לחוש כמו עלה נידף, רק בלי החלק של העלה.
פתאום הבנתי שהייתי צריכה לוותר על הפחמימה בארוחת הבוקר, או לחלופין פשוט להוריד שלושה קילו, כי בזריזות כמו בזריזות, פחות גרמים על הגוף מביא לתנועתיות מקסימלית. אתגר הטבעות היה עבורי בבחינת להיתלות כמו קוף ולהזכיר לעצמי שאני חייבת לעבוד, בין היתר, חזק על שרירי הליבה שלי, וכמובן לעשות תמונה יפה (רגע מביך בפני עצמו ביחס להישגים של אנשים שם). לעבור מטבעת לטבעת? הגזמתם.
אבל עם כל הכבוד להכל, מה שמשך את תשומת לבי והיווה עניין רב, היה כאמור, מתקן הנינג'ה המדובר. שם, בין מעבר בין חבלים וטיפוס על מוטות וכמו כן, אתגר הטבעות והעכביש ההפוך, כיכב במלוא תפארתו קיר הסיום. בלי הבאזר, ללא אסי ורותם, וכן, גם בלעדיי.
בכלל כל התחושה בשלושת הימים הללו (מעבר ל-85 האימונים שנכללו שם) הייתה שונה מכל כנס ספורטיבי בו לקחתי חלק. למי שהאימונים הקשוחים השאירו עוד כוח, היה זמן לצפות בהופעות החיות של ברי סחרוף והבלקן ביט בוקס, שרית חדד ועברי לידר, שהכניסו אווירת "מידברן" לתוך כמויות האדרנלין העצומות שהורגשו באוויר.
האווירה באירוע הזה הייתה כמו של פסטיבל יום הסטודנט, עם הבירות אבל בלי החמרמורת שאחרי. בנוסף, בשביל הפינוק, המארגנים הגדילו לעשות וארגנו עמדת מסאז'ים חופשית, כך שבין אימון לאימון, ואם לא הספקתם לקבוע תור לספא, יהיה לכם מי שישחרר לכם את חומצת החלב. ממש תאילנד בלב המלון.
מזג האוויר שיחק לטובת האירוע, והמשתתפים נהנו משמש נעימה רוב הזמן, אבל קיבלו תזכורת שעשויה הייתה לבאס כל חופשה אחרת, כשגשם החל לרדת ביום שבת בבוקר. במקום להתבאס ולתכנן את הדרך חזרה הביתה, המתאמנים צרחו את חייהם לשמיים מהנאה, והותירו מבטים המומים מהעוברים ושבים. כך מצאו את עצמם (גם אני שמתי קפוצ'ון כדי לא להרוס את הפן) מפדלים באופני הספינינג, ומתאמנים תחת טיפות עיקשות בשאר השיעורים.
ברמה הקולינרית היה צריך לתכנן מאזן קלורי בין כמויות האוכל האדירות שהיו, לבין האימון שצריך להגיע אחרי. בין מה שהעין רוצה לקחת לבין מה שהקיבה מסוגלת לעכל, העין ניצחה, אבל הגוף שילם על זה אח"כ ובגדול.
התרעות פיקוד העורף