רוב השוכרים מעדיפים להימנע מהשקעות גדולות בדירה שאינה בבעלותם. מעצב הפנים ליעד יוסף בחר בדרך אחרת: כשעבר עם בן זוגו ושתי בנותיהם לדירה שכורה בפתח תקווה, הוא החליט להתאים אותה לצורכי המשפחה, גם אם יתגוררו בה רק ארבע עד חמש שנים.
המעבר הגיע בעקבות פרויקט פינוי־בינוי בבניין שבו התגוררה המשפחה. כדי להישאר בסביבה המוכרת, הם עברו לבניין הסמוך, לדירת שישה חדרים חדשה מקבלן, בשטח של כ־140 מ"ר ובתוספת מרפסת.
אלא שהדירה, אף שהייתה חדשה לחלוטין, לא תאמה את הציפיות של יוסף. המטבח היה בסיסי, התאורה מצומצמת, הקירות נצבעו בצבע פשוט ובחדרי הרחצה לא הותקנו מקלחונים. מבחינתו, לא היה מדובר רק במראה לא מספיק מוקפד, אלא גם בצורך להפוך את הדירה למקום שנוח לחיות בו לאורך זמן.
"הדירה הייתה חדשה לחלוטין, אבל ברמת הגמר הכי בסיסית שאפשר לדמיין", הוא מספר. "הכול הרגיש סטנדרטי ופשוט מאוד. מטבח בסיסי, קירות בצבע סיד, חדרי רחצה בלי מקלחונים ותאורה מינימלית. כמעצב, הרגשתי שיש כאן זלזול מסוים באופן שבו דירות קבלן נמסרות ללקוחות".
"ידעתי שאנחנו לא מגיעים לכאן לשמונה חודשים", הוא מוסיף. "ארבע או חמש שנים הן חלק משמעותי מהחיים, בטח עם שתי ילדות. מבחינתי, אין סיבה לחכות לבית הבא כדי לחיות בבית שנעים לנו".
משקיעים, אבל חושבים על היום שאחרי
העובדה שהדירה אינה בבעלות המשפחה חייבה את יוסף לתכנן את השיפוץ באופן שונה מזה שהיה בוחר בבית פרטי. הפתרון נמצא בהסכמה עם בעלי הדירה: המשפחה תשקיע בשיפוץ ובהשבחת הנכס, ובתמורה תקבל הפחתה בשכר הדירה והתחייבות לכך שלא יעלה במשך חמש שנות השכירות.
התכנון התמקד בשינויים שישפיעו על חיי היומיום, לצד התאמות עיצוביות שיחברו בין החללים. לא כל המעטפת פורקה, ולא כל מה שהתקבל מהקבלן הוחלף. בחלק מהמקומות נשמר הקיים, ובאחרים נבחרו פתרונות חדשים שיכולים לשנות את מראה הדירה בלי להיכנס לשיפוץ מלא.
אותו חומר במטבח, בסלון ובחדרי הרחצה
אחד האלמנטים שמחברים בין האזורים השונים בדירה הוא המשטח שנבחר למטבח. יוסף השתמש בדגם 7770 של "שיש גטניו", בגימור משי ובמראה המזכיר אבן טבעית. החומר מופיע לא רק במשטח העבודה, אלא גם באי, בחיפויים ובאלמנטים נוספים בחלל הציבורי.
האי תוכנן עם דופן שיורדת עד הרצפה, והמשטח נמשך גם אל אזורים נוספים במטבח כדי ליצור מראה אחיד. אותו חומר שולב גם בחיפוי מזנון הטלוויזיה בסלון, ובכך נוצר קשר חזותי בין המטבח לאזור הישיבה.
בחירת החומר והיקף השימוש בו הם חלק משמעותי מהשפה העיצובית של הבית. עם זאת, מאחר שמדובר בפרויקט שכירות, כדאי להבחין בין אלמנטים שניתן לפרק או להחליף בעתיד לבין שינויים שמותירים חותם קבוע יותר בנכס.
במטבח נעשה בחומר שימוש רחב הרבה מעבר למשטח העבודה. הוא ממשיך אל חיפוי הקיר הגבוה, הגב, הדפנות ואף התקרה באזור המתוכנן, כדי ליצור מעטפת אחידה ושלמה. האי תוכנן עם דופן צד היורדת אל הרצפה, ואילו בחזיתו שולבה פלטה גדולה שמציגה את החומר כמעט כמו יצירת אמנות.
"כשמשתמשים באותו חומר בכמה מישורים, הוא מפסיק להיות רק 'שיש למטבח' והופך לחלק מהאדריכלות של החלל", מסבירה גטניו. "גם הכיור נבנה בהתאמה אישית, בין היתר בגלל הברז המיוחד שליעד בחר, שדרש מספר פתחים ומרווחים מדויקים בתוך המשטח".
לדברי יוסף, הבחירה לא להחליף כל רכיב בדירה נבעה גם משיקולים כלכליים. "הבנתי שאני לא יכול להילחם בכל מה שקיים בדירה, וגם אין בזה היגיון כלכלי כשמדובר בשכירות. במקומות שלא רצינו או לא יכולנו לפרק, יצרנו משהו אחר שייקח את מרכז הבמה".
חדר שינה שהפך לסוויטה
גם בחלוקה הפנימית נעשו שינויים. אף שמדובר בדירת שישה חדרים, חדרי השינה אינם גדולים במיוחד. יוסף החליט לוותר על אחד החדרים הסמוכים לחדר ההורים ולהפוך אותו לחדר ארונות. הקיר שהפריד בין האזורים הוסר, וכך נוצר מתחם הכולל חדר שינה, חדר ארונות וחדר רחצה.
בחדר השינה עצמו נשארה המיטה במרכז, ללא ריהוט נוסף שנועד רק למלא את החלל. את פתרונות האחסון העביר יוסף לחדר הארונות, כדי לשמור על חדר שינה מאוורר ופחות עמוס.
לשתי הבנות הוקצו חדרים נפרדים, עם נגרות ואחסון המותאמים לצרכים שלהן. החדר השישי נשאר חדר אורחים, בין היתר משום שבני משפחה המתגוררים בצפון מגיעים להתארח. כך נשמר חדר שמיועד לאורחים ולא משמש רק כחדר פנוי.
תאורה בלי להנמיך את התקרה
התכנון כלל גם שינויים בפרטים שנוטים להישאר כפי שהם בדירות קבלן. במקום להנמיך את התקרה בגבס כדי להתקין תאורה מורכבת, יוסף בחר בפרופילים שמאפשרים ליצור תאורה אדריכלית על גבי התקרה הקיימת. כך ביקש לשמור על גובה החלל, ובו בזמן להתרחק מתוכנית התאורה הבסיסית שסופקה בדירה.
גם גרילי המיזוג הסטנדרטיים הוחלפו בדגמים דקורטיביים יותר. אלה אינם שינויים מבניים גדולים, אך הם משתלבים במאמץ ליצור שפה אחידה בין חלקי הבית.
המרפסת תוכננה כהמשך של החלל הציבורי, עם פינת מנגל ואזורי ישיבה לאירוח. בתוך הדירה נרכש מחדש רוב הריהוט, כולל מיטות, כורסאות, שולחנות ושטיחים, כדי להתאים את הפריטים לתכנון החדש.
בסופו של דבר, הפרויקט של יוסף מציג גישה שאינה מובנת מאליה בעולם השכירות: לא בהכרח להסתפק בדירה כפי שהתקבלה, אבל גם לא לשפץ אותה כאילו מדובר בנכס שנועד להישאר בבעלות המשפחה. בין החלפת המטבח, תכנון האחסון ושינוי החלוקה באזור חדר ההורים, ההחלטות התקבלו מתוך ניסיון לשפר את איכות החיים בתקופה שבה הבית הוא זמני - אך חיי המשפחה בו מתקיימים מדי יום.