אני בן 59 , לאורך חיי עבדתי כשכיר בעבודות די מסודרות, אך היום לדאבוני אני עובד עעצמאי כבר מספר חודשים. סוג העבודה שבה אני עוסק היא מאוד קשה לי, אני נמצא בכבישים מהשעות המוקדמות של הבוקר עד השעות הקטנות של הלילה. קשה לי לעבוד בשעות האלה ובמאמץ הזה. איך להמשיך?

"סוג העבודה שלך הוא מאוד תובעני ודורש הרבה מאמץ. לעשות דבר כזה בגילך זה כלל לא פשוט. שינוי כזה מצריך הרבה מאוד משאבים ותמיכה, והשאלה העיקרית היא אם יש לך אותם. כבר אין לך הסדר שהיה לך כשכיר, להיות עצמאי כרוך בכל כך הרבה יכולות, ואתה צריך ליצור את המיומנויות של היכולות האלה או לשכור אנשים שיעשו את זה בשבילך, וזה דבר מאוד לא פשוט.

אני מציעה שתיתן לזה סיכוי ותמשיך לנסות עוד שבעה חודשים, מניסיוני אני יכולה לומר לך ששווה מאוד לנסות כיוון שאם בן אדם לא עושה לפעמים שינויים, הוא לעתים לא מתפתח מספיק (אבל כאמור, אם אתה לא תקבל את התמיכה שאתה צריך, זה יהיה קשה מאוד)".

אני רווקה בת 30. אני רוצה להגשים את עצמי בתחומי האמנויות והתרפיה, ואני מתלבטת מה לבחור ללימודי תואר שני - בלימודי פסיכו-דרמה או לימודי תרפיה ותנועה. מה דעתך?

"בחירת מקצוע או תחום לימוד תלויה לגמרי באדם עצמו, ברצונות שלו, במה שעומד מאחורי הרצונות שלו ובתת־המודע שלו. במקרה שלך מאוד חשוב שאת תטפלי באנשים כי כאשר אנחנו מטפלים באנשים אחרים אנחנו מקבלים חלקים שחסרים לנו. בגיל 15 ־ 20 את חווית חוסר של דמות מאוד חשובה בחיים שלך, ויכול להיות שאם תטפלי באנשים בגילים האלה, שנמצאים במקום שבו את היית, ומרגישים חוסר מאותו מקום ומאותה דמות, אז זה יחזיר לך הרבה מאוד חלקים. לדעתי במקרה שלך מדובר בחוסר מהצד הזכרי במשפחה, יכול להיות שהקשר שלך עם אביך לא היה שלם.

את צריכה, בין היתר, לבחון את הקשר שלך עם אביך ולבדוק כיצד הוא השפיע על מערכות היחסים הזוגיות שלך. לצערי, הרבה פעמים כשאנשים מתבגרים אי אפשר לעבוד על תיקון הקשר איתם כיוון שהם נמצאים בתקופה בחייהם שכבר קשה להם להשתנות. ולכן, בשביל לקבל את מה שהיה חסר לנו, אנחנו צריכים לטפל בשיקוף שלנו במראה. אם את תטפלי באמצעות פסיכו דרמה בילדים שיש להם חוסר של אחד מההורים, תוכלי להבין ולהחזיר הרבה מאוד חלקים שחסרים לך כי כאמור, אני לא חושבת שאת תוכלי לשנות את אבא שלך. מהסיבה הזו את חייבת ללכת לכיוון הזה ולבחור בלימודי פסיכו דרמה, מה גם שזה יכול להשליך לטובה על הזוגיות שלך".

אני בן 26 , התחלתי ללמוד אדריכלות נוף, אך אני לא בטוח שעשיתי את הבחירה הנכונה. בחרתי במקצוע הזה כי יש לי הרבה אהבה לטבע ולאסתטיקה ו בעיקר לצומח. אני מרגיש כל הזמן שסימן שאלה מרחף מעל ראשי בחיים בכלל ובתקופה הזאת בפרט, ומצבי הרוח שלי משתנים כל הזמן. מה דעתך, האם עלי להמשיך במקצוע שבחרתי?

"יש לך בעיה של חוסר יחסי אמון בסיסיים עם ההורים שלך, נראה שאתה גדלת לבד, ולדעתי אחת הסיבות שאתה בחרת לעסוק בטבע היא משום שזה לא מצריך ממך להתעסק עם בני אדם. אני מאוד שמחה שבחרת לעסוק בתחום אדריכלות הנוף, הטבע הוא דבר מופלא וזה הרבה יותר גבוה מלהתעסק בדברים אחרים. חשוב שתבין, ההורים שלך אוהבים אותך והם לא הורים רעים חלילה, הם פשוט לא יכולים לספק לך מענה מהמקום שממנו הם באים ומהתפיסה שלהם, ולכן יש ביניכם פער.

מכיוון שהוריך לא נותנים לך את מה שאתה צריך כדי להתפתח אתה מתאכזב מהם, אבל דע לך שזה משום שאין להם כלים. ההבדל בינך לבין ההורים שלך הוא שאתה יודע שאתה חייב לעשות, אך לעומת זאת ההורים שלך ויתרו על הרבה דברים. הם אומנם אנשים שיכולים להגיע להרבה יותר מהמקום שממנו הם הגיעו, אך הם לא עשו זאת. יש לך הרבה ספקות וחוסר רצון, אתה נולדת להורים עם צרכים שונים משלך, וזה אומר שאתה צריך לחפש את התשובות שלך בתוכך ובעזרת מדריכים אחרים. תנסה לחפש תשובות בכל מיני זרמים שהם הנגזרות שלך, אולי אצל חבר שהוא דומה לך ויותר מפותח ממך. הגיע הזמן שתחקור מנקודת מבט אחרת, יש לך המון שיעורי בית לחשוב עליהם, אז תתעמק בהם".

איזה מקצוע מומלץ ללמוד לתואר שני?

איך להתמודד עם הקושי בעבודה שבה נדרש להיות שעות ארוכות על הכביש, והאם כדאי להמשיך בלימודי אדריכלות נוף?