אני לא מצליחה להבין את ההפתעה שאוחזת בנו כל פעם מחדש מהחורף. הרי זה מתחיל בסימנים קטנים: שעון החורף כבר כאן והימים מתקצרים, פה ושם יורדים עלינו ממטרים פזורים ובחוץ קצת אפור.
אבל אז, כשכבר הבנו שהחורף כאן, פתאום שוב מציצה השמש והיא חמימה ומנחמת, כאילו מודיעה לנו שלא הלכה לשום מקום. בהתאם להכרזתה אנו מוותרים מיד על הסוודר לטובת חולצה קצרה ואוורירית ומאפסנים את המטריות.
רק כשנדמה לנו שאנו שולטים שוב במצב, הוא חוזר לחיינו בלי הכנה מוקדמת. ברעש גדול שמלווה ברוחות, ברקים ורעמים, וגשם חזק שנוחת עלינו בבת אחת. כך זה קורה, נכון? אחרת איך תסבירו את ההצפות, הפקקים ושיבושי התנועה?
ההתפרצות העונתית הזאת באה לידי ביטוי גם במטבח. אנו מגישים מטעמים שהכנתם מהירה וקלילה, אולי מוסיפים גם עוגת קרם עשירה וקרה, אבל מיד מזיזים אותם הצדה ומתחילים בחיפוש אחר מנות חמות, עשירות ומנחמות שעושות לנו טוב בבטן ובנשמה.
כשהגשם מכה על החלון וברדיו הודעות על שיבושי תנועה, אני מוצאת את עצמי מהרהרת בקול על הכנת קדירות סמיכות שעשירות בדגנים, בקטניות ובבשר. תבשילים כאלו שישבו על הכיריים ויתבשלו אט-אט על להבה נמוכה. הכל מתרחש בסיר אחד: חומרים שהוכנסו לתוכו בהדרגה מתחילים להתרכך, להסמיך, להשתזף ולקבל גוון ענברי כתמתם. הקדירה מתעבה והופכת לשלמה, והטעמים משתלבים זה בזה.
מעלות( במשך כ-40-35 דקות, עד שהעוגה מקבלת גוון חום זהוב, והיא קפיצית למגע. אפשר גם לבדוק בקיסם. מצננים ומגישים.
התרעות פיקוד העורף