אנחנו חיים בעולם משוגע. זה נראה כאילו הזמן מאיץ, דוהר לכיוון לא ברור, לעתיד לא ידוע... עוד שנה בפתח ולקראת מה אנחנו הולכים?
מזג האוויר שלנו משתגע, החורף מגיע רק שנייה לפני הקיץ, והקיץ מתלהט משנה לשנה. הפסקנו לזרוע יערות והתחלנו לזרוע עננים. מפולות של בוץ, סופות טרופיות הרסניות, הצפות משוגעות - ואפילו ונציה, העיר האירופית היפה, עוד שנייה מתחת למים. וזה הכל בגללנו. אנחנו, עם הפלסטיק, המפעלים המזהמים והמרדף אחרי הטכנולוגיה - הרסנו הכל.
ועם זאת, הם חכמים כל כך, מעורבים, מזהים בשנייה מה אמת ומה זיוף, אי אפשר לעבוד עליהם בכלל. וכן, גם זה באשמתנו. אנחנו נתנו להם את המסכים המרצדים, הסמארטפונים והאייפדים, כדי שיהיה לנו רגע של שקט - כדי שנוכל להספיק את כל הדברים שצריך לעשות.
והרי אף פעם אין לנו מספיק זמן. הימים ארוכים, ועם זאת, הזמן, כמו בהילוך מהיר - רודף אחרינו ונותן לנו ביס בישבן. בסוף של יום, כל מה שאנחנו רוצים זה לשכוח - לא לזכור את היום העמוס, את הפקקים, את העצבים, האכזבות והקשיים. אנחנו מחפשים שקט... בשל כך אנו מוכנים להרחיק לכת, לבלוע כדורים, לשלם אלפי שקלים - רק בשביל להפסיק לשנייה את הרעש הזה בראש. וכשכבר יש לנו שקט, אנחנו מפחדים. מפחדים להתעמת עם עצמנו - לשמוע את עצמנו חושבים. להסתכל פנימה ולמצוא את האמת. אז שוב אנחנו עולים על הגלגל ומחפשים את הרעש, את הריגושים, את הקצוות ואת כל הדברים שיגרמו לנו להרגיש חיים.
התרעות פיקוד העורף