“ילד בן 4 נמצא בדיוק בשלב הקוגניטיבי שבו הוא מערבב בין דמיון למציאות. משמע, גם אם הוא יחלום בלילה על דינוזאור שמגיע לשרוף את הבית זה בגלל שהוא פוחד מהשכן מלמעלה. מהדברים שאת מתארת עושה רושם שהילד חווה חוויה כל כך עוצמתית עבורו, אירוע כל כך טרי בתפיסת הזמן שלו, שאפשר לחבר את זה אפילו לטראומה. אנחנו יכולים תמיד להבין את הרגשות של הילד ואת מה שהוא עבר, תמיד יש לגיטימציה לרגשות שהילד מביא, אבל לא להתנהגות. התפקיד שלך הוא לגרום לילד להפסיק להתעסק בזה, תוך כדי שאת מבינה ומכילה אותו כמובן. כשהילד משחזר את האירוע ומדבר על השכן הסערה עולה בו שוב. הוא ממש חווה את זה כאילו זו הפעם הראשונה. בכדי להתמודד עם הסיטואציה אני ממליצה לא לדבר איתו על זה. למה הכוונה? אם הוא מעלה את האירוע ונזכר בשכן תגידי לו שאת כבר יודעת שהוא היה, ותשאלי אותו למה אתם מדברים על זה שוב. אם הוא יגיד שהוא חושש שהשכן יבוא שוב תגידי לו שעבר הרבה זמן, והוא בטח לא כועס, ואם הוא בכל זאת יבוא אתם תזמינו משטרה. בשורה התחתונה המטרה היא לתת תשובה קונקרטית לכל שאלה שעולה. אל תתעסקי ברגשות שלו, תהיי עניינית בלי לבטל שום דבר ממה שהוא מעלה. עלייך לתת לילד מענה שיצליח להקל עליו להתמודד עם הסיטואציה שהוא חווה".
“בכל פעם שאת מדברת עם הילדה על מה שהיא עושה, מסבירה לה שזה פוגע בך ומבקשת ממנה להפסיק, את למעשה מזינה את המשך ההתנהגות שלה. כל מה שהיא רוצה להשיג על ידי זה שהיא מקללת אותך זה שתתייחסי אליה ותדברי איתה. מה שעלייך לעשות הוא לדבר עם בתך, לאו דווקא רגע אחרי שהיא קיללה, ולהסביר לה שאת לא אוהבת את זה שהיא מקללת, שזה מאוד מעציב אותך שהיא מתנהגת כך, ושזו תהיה הפעם האחרונה שאת מדברת איתה על הנושא הזה. תבהירי לה שבפעם הבאה שהיא תבחר לקלל, את לא תגיבי על כך, ואפילו תיאלצי להתרחק ממנה בגלל שהמילים הללו פוגעות בך. לאחר מכן עלייך ליישם את מה שאמרת לה”.
התרעות פיקוד העורף