באמצעות מחקר מקיף שכלל ניתוח כתבות מהעיתונות הכתובה ומרשתות הטלוויזיה הזרות לאורך עשורים, סקירת מקורות המידע שלהם, ראיונות עם כתבים ועורכים, פעילות ארגונים בינלאומיים והתרחשויות בסביבה הפוליטית-התרבותית – נחשפת בראשונה ההטייה המובנית של הכתבים המסקרים ומערכות התקשורת הבין-לאומית שמובילה לסיקור מעוות וחד-צדדי. זאת גם באמצעות בחינת תהליך הגיוס של העיתונאים עצמם: איך הם נבחרים, מי הם ומה עמדותיהם המוקדמות ותהליך החינוך שהם עוברים בדרך לסיקור מוטה נגד ישראל.
המחקר מראה כיצד התקשורת הזרה פעלה כדי למסגר את הפלסטינים כדוד ואת ישראל כגוליית. כך הוצגו הפלסטינים כקורבן האולטימטיבי של העולם אשר נוקט בטרור מחוסר ברירה כאשר מידע שאינו מתאים לתדמית זו כמו: הסתה, טרור, הפרת זכויות אדם ושימוש באזרחים כמגן אנושי לא זכה כמעט לסיקור. במקביל, לכתבות על ישראל לא שולב רקע והסבר לפעולותיה ההגנתיות, הדגשת אי המידתיות וחוסר פרופורציה בתגובתה לטרור הפלסטיני ולהפרות הפסקות האש וזאת תוך התמקדות בהרג של אזרחים תוך הצגתה כמדינה לא מוסרית וכרוע האולטימטיבי שקיים בעולם.
המחקר, שנמשך שנה וחצי, עוסק גם בקשר בין דפוסי הסיקור של ישראל לבין עלייה באנטישמיות וחושף את הסיבות, הגורמים ומחיר הכבד של כישלון ההסברה הישראלית לעומת יחסי הציבור הפלסטיניים המתמקדים בקורבנות נצחית, שקרים, הפעלת הרגש, הגזמות ושימוש בתקשורת ככלי במאבק. בסיום, מציע הספר דרכי פעולה ואסטרטגיות לשיפור ניהול מערך ההסברה הישראלית ולשינוי תדמית ישראל בעולם.
פרופ' אלי אברהם הוא ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה ובין מייסדי התוכנית "שגרירים ברשת" והתואר השני ב"אסטרטגיות התמודדות עם האנטישמיות החדשה". פרסם מאמרים וספרים רבים העוסקים במאבק באנטישמיות, הסברה ומיתוג מדינות וערים בעולם.
התרעות פיקוד העורף