החל מינואר 2027 חברת איילון תפעיל את ביטוחי הסיעוד של קופת חולים כללית, המונה 2.7 מיליון מבוטחים. העובדה שרק חברת איילון ניגשה למכרז, ממחישה היטב שהביטוח הסיעודי של קופות החולים תלוי היום על כרעי תרנגולת, וכי המשך הפעלתו, במתכונת הנוכחית, מוטלת בספק.
הסיבה לך היא המורכבות האקטוארית של ביטוחי הסיעוד כאשר נדרש להעריך מראש כמה מבוטחים יזדקקו לתגמולים ומה יהיו העלויות לאורך זמן. לכך מצטרפים שינויים דמוגרפיים ועליה במודעות הציבורית לזכויות הביטוחיות. התוצאה היא, שעצם מציאת חברה שתהיה מוכנה לקחת על עצמה את ניהול הביטוח הסיעודי הפכה לאתגר של ממש.
הפתרון המתגבש: חיסכון סיעודי במקום ביטוח סיעודי.
בדצמבר 2025 פורסם כי רשות שוק ההון בוחנת שינוי עמוק במבנה הביטוח הסיעודי. אחד הכיוונים שנבחנו הוא החלפת ביטוחי הסיעוד בחיסכון אישי ייעודי להוצאות סיעוד לבני 55 ומטה. לפי הפתרון המוצע, כל אדם יוכל להפקיד כספים לחשבון אישי, שיושקע בשוק ההון, ובמקרה הצורך יהיה ניתן להמיר אותו לקצבה חודשית שתספק הגנה למבוטח בהתאם לתנאי המוצר. במידה והכסף לא ינוצל למקרה סיעוד, יהיה ניתן להעביר אותו ליורשים.
היתרון ברור: במקום להיות תלוי ביציבותה של קרן ביטוח קבוצתית, לאדם יהיה חיסכון ייעודי על שמו, שיצבור תשואה. עבור כ־5.2 מיליון המבוטחים הקיימים כיום בענף, הפעלת המודל משמעותו פיצול לשתי קבוצות גיל: בני 55 ומטה יועברו לאותו מנגנון חדש ויתחילו לצבור לעצמם חיסכון אישי, כשלא ברור כיצד הפרמיות ששילמו לאורך השנים יתורגמו לזכויות במנגנון החדש. לעומת זאת, בני 55 ומעלה יוגדרו כ"קבוצה סגורה" שתנוהל תחת תאגיד סטטוטורי ממשלתי, במטרה לשמור על הזכויות שצברו במערכת הישנה.
אבל גם כאן מתעוררת שאלות מהותיות: האם החיסכון האישי יוכל באמת להחליף ביטוח, או שהוא רק מעניק לאדם תחושת ביטחון עד לרגע בו הוא יגלה כי הסכום שצבר לא מספיק לו? כמו כן, המודל המוצע מעורר שאלות נוספות, כגון: כמה כסף יצטרך אדם להפקיד כל חודש, ומאיזה גיל? האם המודל מטיב עם מי שיכולים לחסוך סכומים גבוהים יותר, או שמא המודל יגדיל את אי השוויון באוכלוסייה? במצב כזה, דווקא אלה שאין להם נכס בבעלותם ומקורות מימון חלופיים, ייפגעו יותר ויצטרכו להיעזר בילדיהם או בבני משפחה במקרה סיעודי. כמו כן, האם יש דרך להגן על הכספים מירידות בשוק ההון? האם המדינה תשתתף או תעניק הטבת מס? ושאלת השאלות - מי יישא באחריות כאשר הכסף בחיסכון יגמר?
הדיון על עתיד ביטוחי הסיעוד אינו יכול להתנהל בין רשות שוק ההון לחברות הביטוח בלבד. הוא מחייב בחינה רחבה יותר של חלוקת האחריות בין הביטוחים הפרטיים, לביטוח הלאומי ולמדינה. הדילמה היא מעבר לקושי למצוא חברת ביטוח שתתפעל את ביטוחי הסיעוד של הקופות, אלא הוא מציף את הפער בין תשלום מוגבל של הקופות ל-60 חודשים בלבד, לתוחלת החיים אשר נמצאת בעליה מתמדת.
עפ"י נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-41.8% מבני 75-84 מקבלים קצבת סיעוד. (נכון לשנת 2023). חברות הביטוח כאמור, הפסיקו למכור פוליסות סיעוד פרטיות לפני כעשור, קופות החולים מגבילות את הכיסוי ל-60 חודשים בלבד, ולאחרונה גם "הקשיחו" תנאים ושינו את הגדרת "מקרה סיעוד".
הביטוח הלאומי לעומת זאת, מפחית ב-50% את גובה קצבת הסיעוד למבוגרים אשר להם קצבת פנסיה גבוהה יחסית (13,769 ₪ ברוטו), ושולל את קצבת הסיעוד כולה עבור מבוטחים שלהם קצבת פנסיה של מעל 20,654 ₪, או לחילופין קצבה של 30,980 ₪ ברוטו לזוג. במציאות שבה רוב המבוגרים החל מגיל 75, יהפכו לסיעודיים, הרי שהבלאגן די חוגג.
בסוף, המדינה צריכה להסתכל על המציאות ולהחליט, האם היא רוצה להיות מדינת רווחה שלוקחת אחריות על האוכלוסיה המבוגרת, או שהיא פוטרת עצמה מחובה זו ומעבירה את האחריות לאזרחים. כך או כך, יידרשו תשובות כדי שרשות שוק ההון, המדינה וחברות הביטוח יגבשו מתווה הולם ומכבד.
הכותבת היא יו"ר ועדת הבריאות בלשכת סוכני הביטוח ובעלת סוכנות ביטוח עצמאית
התרעות פיקוד העורף