בתי הבכורה, בת 3 וחצי, היא מאוד שובבה. בכל פעם שהיא עושה משהו לא בסדר היא מאשימה את אחיה הקטן בן השנה וחצי. היא משקרת לנו כל הזמן, ואני כבר לא יודעת איך להתמודד עם זה. מה דעתך?
"שקרים אצל ילדים הם לא חוסר מוסר כמו שאנחנו חושבים, גם בגילי שש ושבע. בכלל, אני אוהבת שילדים בגיל הזה מתחילים לשקר, כי זה מלמד אותנו על התפתחות קוגניטיבית. הרי מה דורש שקר? הילדה בעצם אומרת שיש לה מידע שלאחרים אין, ולכן היא יכולה לייצר מידע חדש. זו יכולת שכלית נהדרת, ותהיי בטוחה שהיא מאוד חכמה. בואי לא נחבוש על ראשה של הילדה הזו כובע של שקרנית פתולוגית, וננסה לראות איך אנחנו מתקדמים מכאן. היא עוד לא תבין שאסור לשקר, מדובר במשהו מוסרי מופשט שהיא עדיין לא יכולה לתפוס בגילה. מה שכן, כשאת מבינה שהיא עשתה משהו, אל תגמרי את זה בסימן שאלה. במקום לשאול אותה מי עשה את זה, תגידי שאת יודעת שזו היא. גם אם היא תתחיל להתווכח, אל תרגישי מחויבת לענות לה מיד, לא לכל דבר שאומרים לך את צריכה לענות. אם את לא יודעת מי עשה את זה, והיא אומרת לך שאח שלה הקטן לכלך משהו או פיזר את הצעצועים, אז גייסי אותה לעזור לך, ואם היא תשאל למה, אז תגידי לה שאתן הגדולות, ואתן חכמות, ומבינות שצריך לאסוף ולנקות. זכרי, את המבוגר האחראי. בו זמנית תגידי לה לקחת סמרטוט ולנקות את זה, וגם אם היא תגיד שוב שאח שלה עשה את זה ולא היא, תגידי לה שאת לא שואלת אותה מי עשה את זה. אם את מרגישה שהיא מגזימה, תגידי לה שאת מסיימת את הוויכוח, ופשוט תלכי. זו לא התעלמות. את פשוט לא רוצה להישאר בתוך הדבר הזה. ככה את בעצם מצמצמת לה את המצבים שבהם היא בוחרת לשקר. עצם זה שאת לא שואלת אותה מי עשה את זה מאוד מקילה עליה".

אנחנו משפחה שמנהלת אורח חיים דתי. לאחרונה, אני מנסה להטמיע בבני בן ה־3 ערכים דתיים וללמד אותו מה זה קידוש, למה חשוב לא להדליק אור בשבת וכו'. אני רוצה שהוא ייקח חלק בכל מיני דברים שאנחנו עושים כמשפחה דתית, אבל אני לא רוצה לכפות עליו את הדרך שלנו. בכל פעם שאנחנו מבקשים ממנו לבוא לשולחן השבת הוא מסרב, הוא מנסה להדליק את האורות גם כשהסברנו לו עשרות פעמים שזה לא מקובל. איך אוכל להעביר את המסר בלי ליצור חלילה אנטגוניזם אצל הילד?
"ערך זה משהו מאוד מופשט עבור ילדים קטנים. הרי כשאתה אומר לילד לרחוץ ידיים כשהוא יוצא מהשירותים כדי שיהיו נקיות - הוא יודע מה זה אומר 'נקיות'? הוא יודע מה זה וירוסים או חיידקים? לא. כך גם כשאנחנו אומרים לילדים לסדר את החדר ומנסים להעביר להם ערכים של סדר וניקיון. מבחינתם, זה בסדר גמור שהחדר מבולגן. לצד האהבה, הגמישות, וההתחשבות בילד אנחנו כופים עליו המון דברים: מתי לאכול ומה לאכול, מתי להתקלח, מתי ללכת לישון, מתי לשחק, מתי לעמוד על המדרכה ולא לרוץ לכביש. עושה רושם שהילד מתחיל מאבקי כוח. תסביר לו פעם אחת שאתם נוהגים כל יום שישי בערב לאכול יחדיו, ושאתם לא מוכנים לוותר עליו. תגידו לו שאם הוא לא יבוא, אתם פשוט תביאו אותו לשולחן. יכול להיות שבהתחלה הוא יבכה וישתולל, אבל אחרי כמה שבועות הוא יתרגל. אל תיכנס איתו למלחמה, אל תנקוט מולו כוחניות. בדיוק כמו שאתה מרגיל אותו לחגור חגורה ברכב. בעניין הדלקת האור, תגיד לו שאם הוא ידליק את האור בשבת, אז אתה תוריד את השאלטר והוא לא יוכל לשחק עם המתגים יותר. אני מאמינה שאחרי כמה התמודדויות נכונות, הילד יגלה מולו הורים נחושים שרוצים בטובתו".

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM

הדרך הטובה והבטוחה לחיזוק התקשורת בין ההורים לילדים | המומחים

כיצד להתנהל מול בת 3 וחצי שלא מפסיקה לשקר, ואיך להטמיע את ערכי הדת המשפחתיים בפעוט בלי לפתח אצלו אנטגוניזם?