השנה עברנו דירה, ובני בן ה־4 וחצי עבר לגן חדש. זה השפיע על ההתנהגות שלו בכל מיני רבדים וגרם לו להתחיל לכסוס ציפורניים. עד גיל 4 לא הייתה בעיה לגזור לו ציפורניים. אחרי המעבר הוא התחיל לכסוס אותן והצלחתי לפתור את זה, מאז הוא לא מוכן שאגזור אותן. מה עליי לעשות?
"בתור התחלה חשוב לי להבהיר ולהזכיר שהילד הזה עבר לדירה חדשה ולגן חדש, והוא אמור להתרגל לסביבה חדשה. זה לא אומר שנרים ידיים, אבל קודם כל צריך להבין שיש פה ילד שעובר דברים. כסיסת ציפורניים נובעת גם מלחץ, ומעבר לזה, יש גם סיכוי שהוא ראה את זה אצל מישהו. זה לא תורשתי, זה חיקוי. יכול להיות שאפילו אבא שלו או אחיו הגדול כוססים ציפורניים והוא רוצה להרגיש כמוהם. הילד היה בלחץ ומתוך חיקוי התחיל לכסוס ציפורניים. זה מרגיע, כמו מציצת אצבע, זה מפריש הורמונים. יש ילדים שבשביל להירגע משחקים עם השרוולים, יש כאלה שמלטפים את התנוך של האוזן, זה דבר מאוד אינדיבידואלי. תבואי אליו ותדברי איתו על זה, תסבירי לו שלא תריבי איתו בגלל זה וכשהוא יראה שהן ארוכות וירצה - שיבוא ותגזרי לו. אחרי השיחה הזו אל תדברי על זה במשך שבועיים, זה יוריד את הלחץ. להניח לילד באופן זמני זה אומר לוותר על משהו שמאוד חשוב לך. יש עיסוק נורא גדול סביב העניין, וזה מעורר בו חוסר נעימות. בשורה התחתונה כדאי שתיתני מענה לדאגות שלך באופן שהוא לא יבין. מספיק שתעשי לו אמבטיה אחת לשבוע, וכל הלכלוך יצא. כרגע את הגורם המלחיץ - לך הדבר הזה הכי מפריע".

אנחנו הורים לילדה בת 4 ולתינוקת בת כמה חודשים. בשנה שעברה לא אירחנו חברים מהגן של הגדולה ולא התארחנו בגלל החשש הגדול מנגיף הקורונה. הצלחנו לארגן מדי פעם מפגשים בגינות ציבוריות ובמקומות פתוחים, אבל לא מעבר. לאחרונה אנחנו מנסים להגיע לדרך ביניים שבה הילדה תוכל ללכת לחברים, אבל ביחד איתנו. מסתבר שזה לא נוח. האם לדעתך נצליח להגיע לדרך ביניים? אנחנו מאוד מפחדים על הילדה ולא מצליחים להגיע לפתרון, ובינתיים כבר כמה חודשים היא לא הולכת לבקר חברות, והן גם לא באות אליה. מה דעתך?
"בתור התחלה חשוב לי להדגיש שאין דרך ביניים. חשוב שתדעו את זה מראש. או שאתם מצליחים לשחרר את הילדה בביטחון או שלא. אם אתם לא יכולים לעשות את זה, לכו לקבל טיפול. הרי אם אתם לא מצליחים לבטוח בהורים אחרים בצורה כזו, זה יושב על משהו וכדאי שתלכו לקבל ייעוץ מפסיכולוג. אתם צריכים לחשוב איך מייצרים מצב שבו הילדה לומדת להתחבר בלעדיכם, והעבודה על זה מתחילה קודם כל בראש שלכם. מעבר לזה, אל תשכחו שאתם יכולים להזמין ילדים הביתה ולהגיד להורים שהם צריכים לבוא איתם כי אתם עסוקים עם התינוקת, או נמצאים באמצע משהו חשוב. יכול להיות שיהיו הורים שייעלבו מזה, אבל שווה לנסות. בו זמנית חשוב שתיקחו אחריות על עצמכם ודעו שכשאתם פוחדים ממשהו, אתם צריכים ללמוד להתמודד עם הפחד כי בינתיים הילדה שלכם משלמת את המחיר. הילדה הזו תהיה חייבת הורים משחררים יותר, הורים שיודעים לסמוך עליה ועל הסביבה שלה. אין דרך ביניים".

בני בן ה־3 וחצי סובל מפחדים רבים, ואני לא יודעת איך לעזור לו להתמודד איתם. לצורך העניין אם אני שולחת אותו לחדר להביא צעצוע, הוא אומר שיש שם איש שרוצה לאכול אותו. אני מאוד מודאגת. כיצד אוכל לסייע לו להתגבר על הפחד ולהיות יותר עצמאי?
"הפחדים האלה שאת מתארת תואמים לגילו, ובדרך כלל חולפים מאליהם. אם הוא מדבר שוב על האיש, תזכירי לעצמך שאת צריכה ללכת עם הדמיון, אל תגידי לו שאין איש כי מבחינתו יש, והוא מאוד מפחד ממנו. תשאלי אותו אם האיש שהוא רואה מכיר את המשפחה או אותך. נסי לדובב את הילד, ובהמשך תגידי לו: 'בפעם הבאה שתראה אותו, תספר לו שעכשיו אמא שלך מכירה אותו, וכדאי שהוא ייזהר כי נתקשר למשטרה'. אם הוא אומר לך שהוא ראה מפלצת, תגידי לו שיבדוק אם זה גור של מפלצות, כי אולי הוא בסך הכל רוצה שישמרו עליו. אם הוא מפחד ללכת לשירותים לבד ואת בדיוק עסוקה, תוכלי להגיד לו שהוא יכול לחכות, ואם הוא לא מסוגל להתאפק, את יכולה לשיר לו בקול עד שיחזור מהשירותים, ותשירי לו שיר מצחיק בקול רם מאוד. זאת כדי שתוכלי לסייע לו לעבור את התקופה הזו ולתת לו להרגיש ביטחון מבלי לפתח תלות".

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM

מיכל דליות מייעצת: כיצד להתמודד עם בן 4 שהחל לכסוס ציפורניים?

כיצד להתמודד עם בן 4 וחצי שהחל לכסוס ציפורניים, איך לעזור לפעוט להתגבר על הפחדים, ומדוע הורים מתקשים לאפשר לילדה ללכת לחברים לבד? מיכל דליות עונה