בתי הבכורה בת 6 ולאחרונה עלתה לכיתה א'. בהתחלה הייתה בה חדוות למידה והיא עשתה שיעורי בית כמו שצריך, אבל בשבועות האחרונים אני שמה לב שאין לה מוטיבציה. ניסיתי את כל השיטות, מנעתי ממנה לפגוש חברות או לצפות בטלוויזיה עד שתסיים את כל המשימות, והיא עדיין לא הכינה שיעורים. אפילו הייתה לי שיחה אישית עם המורה שלה, אבל לצערי שום דבר לא הוביל לשינוי התנהגותי מצדה. איך אוכל לגרום לה לבצע את שיעוריה כראוי?
"הילדים של היום לא עושים דברים שלא בא להם לעשות, יש הרבה פחות הרתעה בחיי הילדים, ואיומים לא עובדים עליהם. מנעת מהילדה שלך לפגוש חברות ולצפות בטלוויזיה וזה לא גרם לה לבצע את שיעורי הבית - היא מוכנה לשלם מחירים ועומדת איתנה על שלה. הילדה שלך התחילה את השנה כשהיא עושה שיעורים כמו כולם, ואז בבת אחת היא הפסיקה, וזה יכול להיות בגלל שתי סיבות: או שהיא מרגישה שהחומר משעמם אותה, או שהלימודים ממש קשים לה והיא זקוקה לעזרה. לילדים בגיל 6 'אחריות' היא מילה מאוד מופשטת, וצריך ללמד אותם שאחריות היא דאגה למשהו שיקרה כי אם הוא לא יקרה, זה לא יהיה בסדר. נושא שיעורי הבית, בוודאי בכיתה א', הוא באחריות הילדים, והמורה צריכה לפעול בהתאם למדיניות בית הספר - מצדי שהילדה תבוא עם המורה לחדר המורים כדי לעשות איתה שיעורי בית בזמן ההפסקה. אני מאמינה שזה מספיק מרתיע ויכול לגרום לה לקחת אחריות. אין לי שום כוונה לפגוע במורות. הרי אין להן שכר הוגן או מספיק גב מהמערכת, אבל תפקידך הוא להגיד למורה שכל מה שאת עושה לא עובד, ושאת מבקשת את ההתערבות שלה. מדובר בנושא שחשוב שהיא תסייע לך בו. לילדה תגידי שיותר את לא מתכוונת להתעסק בנושא, ותעמדי מאחורי המילים שלך. תאמרי לה שבכל יום מחדש היא תחליט אם היא עושה שיעורי בית כי זו האחריות שלה, ושאם היא לא תעשה, אז המורה תבחר בכל פעם דרך אחרת להתמודד עם זה, ושאת לא מתערבת".

לפני כחצי שנה בתי בת ה־6 הייתה רשומה לחוג ריקודים. תמיד הייתי מחכה לה בחוץ, אבל באחד המפגשים יצאתי באמצע לסידור עם הילד הגדול שלי. כשהבת יצאה להתפנות, היא לא ראתה אותי בחוץ, ואחת האמהות לקחה אותה לשירותים. חזרנו הביתה והילדה הייתה כרגיל, אבל מאז היא לא מוכנה להיכנס לאף חוג. ניסינו לשחד אותה, להתעקש, אפילו להכנה לכיתה א' היא מסרבת להירשם. מה עליי לעשות?
"בני אדם הם יצורים הוליסטיים. משמע, הגוף, הרגש והקוגניציה שלהם קשורים זה בזה. הרי לא פעם אנחנו נהיה לפני פגישה חשובה, מבחן או ראיון עבודה, ומתוך ההתרגשות הגדולה נרצה לרוץ לשירותים. מה הקשר בין המוח שדואג לבין מערכת העיכול? מסתבר שיש קשר כזה. כשיש לנו שינוי התנהגותי כל כך חד ולא הדרגתי, זה אומר שמבחינתה משהו גדול קרה. אני לא מנתקת את תקופת הקורונה והבידודים מהחוויה הזו, וגם לא את ההתרגשות שלה מהעלייה לכיתה א', וחושבת שהכל קשור בהכל. העובדה שהילדה יצאה החוצה מהחוג ולא ראתה אותך - גרמה לכך שמבחינתה זה משהו שתמיד יכול לקרות. כשילד מפחד ממפלצת, אני לא אומרת לו שאין שום מפלצת בחדר. אני נכנסת לעולם הדמיון שלו ויחד איתו מגרשת את המפלצת. מבחינתו, הפחד ממפלצת הוא משהו מציאותי, ואני לא יכולה להכניס לתוך השיח בינינו היגיון. אותו הדבר עם הילדה הזו. הרי מבחינתה שום הסבר הגיוני שתיתנו לה לא יצליח למוסס את מה שהיא מרגישה. היא יצאה מהחוג, ואמא שלה, שתמיד המתינה לה בחוץ, לא הייתה שם. מבחינתה זה יושב על חרדה מאוד גדולה, קל וחומר בתקופה הזו. אז מה כן יצליח? זמן וחוסר עיסוק בדבר. תפני אליה ותגידי לה שאת שמה לב שהיא לא רוצה ללכת לשום חוג, ושלמרות שזה מאוד חבל לך, את לא מתכוונת לדבר על זה יותר, ושאולי בשנה הבאה תבדקו שוב אם היא כן תרצה להירשם".

מיכל דליות מייעצת: איך לגרום לבת השש להכין את שיעורי הבית?

איך לגרום לבת 6 להכין את שיעורי הבית, וכיצד להתמודד עם ילדה שמסרבת ללכת לחוג מחשש שהוריה לא יחכו לה בחוץ בסיומו? מיכל דליות עונה