אנחנו הורים לארבעה ילדים, וכל החוגים שלהם נמצאים בעיר השכנה. הדבר מצריך מאיתנו נסיעה של כ־15 דקות לכל כיוון. לצערנו, לא מצאנו פתרון יצירתי לעניין ההסעות, ואין לנו סבא או סבתא שגרים בסביבה ויכולים לסייע. ניסינו מוניות ותחבורה ציבורית, אבל זה לא צלח. בהמשך בדקנו אפשרות לסידורי הסעה, אבל זה היה מסורבל. יש לך רעיון איך להמשיך להעניק לילדים את החוגים המעשירים מבלי לבזבז כל כך הרבה זמן?

"כשאנחנו מקבלים החלטות בחיים אנחנו מנסים לעשות חישוב של עלות מול תועלת, או במילים אחרות מה הרווח שלנו מזה ביחס למחירים שאנחנו צריכים לשלם. אם אני מבינה נכון, החוגים הללו הם משהו שמאוד חשוב לכם, ואינכם מוכנים לוותר עליו, אז תהיו מוכנים לשלם את המחיר כדי שהילדים יהיו עסוקים, ולא יכלו את זמנם מול המסכים, כדי שהילדים יעסקו במוזיקה, בספורט, או יקבלו שיעורי העשרה. זה חשוב, ואתם יודעים שזה מה שיקדם את הילדים שלכם, אחרת לא הייתם מגיעים לשם מלכתחילה. זה רווח גדול מאוד שילווה את הילדים שלכם שנים ארוכות קדימה, ואם זה הרווח ואתם לא מסתדרים עם הלוגיסטיקה, אז תעברו דירה לעיר השכנה וככה הילדים יוכלו ליהנות מהחוגים. עוד אפשרות שיכולה לעבוד במקרה הזה היא למצוא חיילת או סטודנטית בעלת רישיון נהיגה שתסיע את הילדים לחוגים, תחכה איתם, ואז גם תחזיר אותם הביתה ותשלמו לה לפי שעה. בסופו של דבר, יש גבול לכמה אנחנו יכולים להיות יצירתיים, במיוחד כשיש סביבנו המון אילוצים, וכל ילד צריך לנסוע לחוג ביום אחר ובשעה אחרת. אם מעבר דירה זה משהו שלא בא בחשבון, אני רוצה שתחשבו על מה אתם כן מוכנים לוותר. זאת אומרת, האם אתם מוכנים לוותר על נוחות? על רווחה כלכלית? כי אם תביאו מישהי שתיקח ותחזיר את הילדים, זה יעלה לכם כסף. יכול להיות שתחליטו לוותר על חוג, ואז אחד הילדים יקבל חוג אחר בעיר המגורים שלכם".

בת זוגי ואני אמהות לילד מקסים בן שנתיים וחצי. בשבועות האחרונים הוא החליט שהוא לא רוצה שאני אהיה איתו אחרי המקלחת, ומבקש שהאם השנייה תבוא להיות לידו. אני מתחילה לחשוש שמשהו קורה, ואפילו נעלבת - כי גם בלילה כשהוא קם, הוא מבקש שהיא תבוא אליו ומסרב לכל הבעת קרבה מצדי עד הבוקר. ברגע שהוא מתעורר וצריך ללכת לגן הוא קורא לי ורוצה שאני אכין אותו. מה דעתך?

"ככל שהמוח שלנו משתנה וגדל, יש לזה השפעות רבות על ההתנהגות שלנו. חשוב שנבין שהחל מגיל שנתיים ישנה התפתחות קוגניטיבית מאוד גדולה, והילד לומד שהוא ישות אוטונומית. משמע, יש לו רצון משל עצמו. הילד עושה לכן תרגיל בהתאמה לגיל שלו כמובן. הרי זה לא שבמשך היום הוא לא רוצה להיות בקרבתך, עובדה שהוא קורא לך בבוקר. אני מבינה שאת נעלבת, אבל חשוב שתדעי שהילד מתפתח כראוי ושאת אפילו צריכה לשמוח בזה. הרבה פעמים הורים לילדים גדולים יותר אומרים לי שהם לא יודעים מה לעשות כי הילד שלהם משקר, ואני אומרת להם להיות מבסוטים כי הוא עובר תהליך התפתחותי תקין, והשקרים הם חלק ממנו. אנחנו צריכים להתמודד עם הפן החינוכי, ונשאלת השאלה איך מגיבים לזה, ועל זה אני רוצה שתחשבו יחדיו, את ובת זוגך, איך מגיבים להתנהגות של הילד. אם הילד אומר לך ללכת, את יכולה להגיד לו שאת נורא עצובה וללכת. ככה או ככה, אין סיבה להפוך את השיח למאבק או לנסות לשכנע את הילד - ככה אתן מזינות את המדורה הקטנה הזו שלו והופכות אותה למדורה של ל"ג בעומר. הילד לא עושה את זה במתכוון, הוא לא עושה את זה נגדך, הוא עושה את זה כי הוא יכול. הוא לומד את עצמו ואת תחום היכולת שלו. יש מצבים שאת צריכה להחליט, בהסכמה עם רעייתך, שאתן לא נכנעות לרצונות שלו. לצורך העניין, אם הילד רוצה שהאמא השנייה תבוא לקלח אותו, והיא בדיוק מכינה ארוחת ערב או נחה אחרי העבודה, אפשר להסביר לו את זה ולהבהיר שאת תהיי זו שמקלחת אותו. נכון שתיאלצי להתמודד עם ילד מתוסכל, אבל הוא ילמד בהמון אהבה שיש פעמים שנענים לדרישות שלו, ויש פעמים שלא".

מיכל דליות מייעצת: כך תמנעו את ביזבוזי הזמן הכרוכים בהסעת הילדים לחוגים

כיצד להתמודד עם הסרבול ובזבוז הזמן שכרוכים בהסעת ילדים לחוגים, ומדוע הפעוט בן השנתיים וחצי מעדיף הורה אחד על האחר? מיכל דליות עונה