עמק האלה הפך למוקד עלייה לרגל בחודשים האחרונים, ולא רק משום שחצי מהמדינה עולה בלהבות. האזור היפהפה, שנמצא במיקום מושלם בין ירושלים לתל אביב, ידוע בשל הנופים האינסופיים שלו, הפריחה העונתית, ההיסטוריה המרתקת, אך גם בזכות היין המצוין שיוצא ממנו.
בעמק האלה ובמטה יהודה בכלל יש למעלה מ־40 יקבים קטנים, חלקם אף זכו להכרה בינלאומית בתחרויות יין. לאחרונה, יקבים מאזור היין במטה יהודה, שהתאגדו תחת השם "יהודה", זכו במדליות זהב וכסף בתחרות הפתוחה לאזורי יין רשומים באיטליה. למעשה זהו אזור היין היחיד בארץ שעשה זאת, וזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה יקבים מישראל השתתפו בתחרות.
ובכל הטוב הזה אי אפשר להתעלם מהנוכחות הנשית שמובילה את תעשיית היין של עמק האלה. יין ונשים, לפחות בישראל, זה לא עניין של מה בכך. במשך שנים רבות כמעט לא שמענו על נשים בעלות יקב או יינניות, אך כיום יותר ויותר יקבי בוטיק פותחים את שעריהם, ואנחנו מגלים יזמות נשית מסקרנת. כיום פועלות בעמק האלה שלוש יינניות מובילות, המגדלות כרמים ויוצרות יין מצוין ביקבים משפחתיים.
כדי לפגוש אותן ולהכיר את סיפורן מקרוב, יתקיים ביום שישי, 28 ביוני, סיור בעקבות "היינניות של עמק האלה". הסיור, שיעלה 240 שקל לאדם, הוא חלק מאירועי חודש היין של מטה יהודה, ותוביל אותו אשת היין אורית גרינבאום לירון. אורית היא בעלת דיפלומה ביין ואלכוהול מבית הספר הלונדוני WSET, מרצה ומדריכת קורסי יין, מדריכת טיולי יין וקולינריה באירופה וחברה ב"השִזרה" - קהילת נשות היין של ישראל. בסיור היא עוברת ביקבים מטלר, צפרירים ורוגלית, נפגשת לשיח קצר ומרתק עם היינניות ומקנחת בטעימת יינות. גם אם אתם בעניין של סיורים מאורגנים וגם אם לא, כדאי שתכירו את עשייתן של שלוש הנשים שהתעוררו יום אחד בבוקר והחליטו שהן עושות יין - ולא סתם יין, יין טוב.
את הכרמים הראשונים שלהם הם נטעו בשנת 2010 והוציאו יין ראשון בשנת 2014. כיום יקב מטלר מוציא 7,000 בקבוקים, חצי מהם רוזה ולבנים קלילים. לאה מספרת שעל הדרך היא גם מייצרת בירות מתובלות וערק.
מלבד שתיית יין, לאה מציעה ביקב גם ארוחות קלות, שכוללות לחמים ומאפים, גבינות וריבות מתוצרת עצמית, סלטים, שקשוקה ועוד. בביקור אצלה אפשר לשלב סיור טעימות ביקב, לשבת על יין ולהתרשם מיצירות האומנות שלה שתלויות בכל פינה. ואם אתם מתאהבים במקום, ביקב יש מספר צימרים מתוקים שמתאימים לזוגות ולמשפחות.
מאחורי יקב צפרירים עומדת הייננית לורי לנדר. היקב הוא עוד סיפור הצלחה מקומי, מאחר שהוא התחיל גם כן כיקב ביתי קטן. הכל התחיל כשלורי ושייקה לנדר החליטו לעשות יין בחצר ביתם במושב צפרירים בהרי יהודה. בשביל לורי, שעלתה לארץ מארצות הברית, ייצור יין הוא אקט ציוני חשוב. ומאחר שהיא מגיעה מעולם הארכיאולוגיה, החיבור של אדמה ועשיית יין נשמע כל כך טבעי, עד כדי כך שיינות היקב נקראים על שם החורבות הסמוכות לכרמים.
את היקב בני הזוג פתחו לפני כ־20 שנה, וגם כיום, כשלורי מדברת על יין, ניתן לראות את התשוקה שלה לעשייה. כשמגיעים מבקרים אל היקב, היא מארחת ברוחב לב, מספרת על היין ועל הטרואר הייחודי שבו גדלים הענבים. כיום היקב מייצר כ־7,000 בקבוקים בשנה של יינות לבנים, רוזה ואדומים.
היקב, כפי שאתם בוודאי יכולים לנחש, נמצא בביתם ביישוב נווה מיכאל. וכמו כל סיפור הצלחה גדול, גם כאן הם הגיעו לעשיית יין במקרה - לאחר שקיבלו שאריות ענבי יין מחבר קרוב.
את חובבי היין שמגיעים להתרשם מהתוצרת של היקב, הם מארחים במרפסת ביתם שצופה אל הנוף הפתוח של עמק האלה. אם מגיעים באופן עצמאי, הם מציעים סיור טעימות קצר שכולל ארבעה סוגי יין לצד פלטת גבינות וירקות. אם אתם מעדיפים, אפשר גם להזמין בקבוק ופלטת גבינות ופשוט לרבוץ מול הנוף.
הארוחות שלה צמחוניות וסופר־יצירתיות, ובכל ביס ניתן להרגיש את הטריות. בין המנות שהיא מגישה ניתן למצוא לחם "אישלחם" עם מטבלים; "תות בעלה אמו" - סנט מור צלויה בעלה תות עץ, ריבת תות אפגני, קרקר צנובר שחור, פרח שומר בר; "סלט מעיינות" עם גרגיר הנחלים, נענע משובלת, תותי עץ מהמעיין, וינגרט שסק; "מחבת ג'בנה וקממבר כבשים" עם משמש בלדי, קורנית וצתרה, פרחי קישוא מהגינה; אנילוטי דלעת, מרווה ברוטב חמאת מרווה ולימון; ניוקי א־לה רומנה עם סוכריות שרי, צלפים, זעתר ועוד. הארוחה מוגשת בקצב אטי יחסית, וכל מנה מקבלת את הכבוד שלה. אפשר כמובן להוסיף לארוחה יינות מתאימים ואפילו ורמוט צונן.
לפרטים נוספים: 052־8333844.
התרעות פיקוד העורף