בעשורים האחרונים התרגלנו להיפרד מאנשים יקרים בחניה, מעבר למחסום, או בנפנוף מרחוק. עכשיו שדה תעופה אחד בארצות הברית מחזיר, בזהירות, משהו שנעלם אחרי 11 בספטמבר: פרידה ומפגש ממש ליד שער העלייה למטוס.
שדה התעופה אוקלנד-סן פרנסיסקו ביי (OAK) השיק השבוע תוכנית חדשה שמאפשרת לאנשים שאין להם כרטיס טיסה להיכנס לאזור המאובטח של השדה. במסגרת המהלך, בני משפחה וחברים יוכלו ללוות נוסעים עד לשער עצמו - או לחכות להם שם עם הנחיתה.
התוכנית, שנקראת OAK Guest Pass, מאפשרת לנוסעים שאינם טסים להגיש בקשה מקוונת לאישור ביטחוני מראש, עד שבעה ימים לפני הביקור. מי שמאושר יוכל לעבור את הבידוק הביטחוני הרגיל של ה-TSA ולהיכנס לשטחי הטרמינל, בכפוף להצגת תעודה מזהה תקפה.
לא רק הורד וסע
מדובר בשינוי כיוון מעניין, במיוחד על רקע העובדה שמאז פיגועי 11 בספטמבר 2001 הכניסה לאזורי השערים הוגבלה אך ורק לנוסעים. אז הוקמה רשות ביטחון התחבורה האמריקאית, והנהלים הפכו נוקשים הרבה יותר. דור שלם כבר לא זוכר תקופה שבה אפשר היה להיכנס לשדה תעופה רק כדי ללוות מישהו או לקבל אותו בחזרה.
אוקלנד אינה לבד. בשנים האחרונות החלו כמה שדות תעופה בארצות הברית לבחון מודלים דומים, תחת פיקוח קפדני ורישום מוקדם. הרעיון המשותף לכולם הוא שאם אדם מוכן להזדהות מראש, לעבור את כל הבדיקות ולעמוד בנהלים - אין סיבה למנוע ממנו גישה.
גם ב-TSA נתנו אור ירוק למהלך, והבהירו כי כל עוד מתבצע בידוק מלא ואין כניסה חופשית ללא פיקוח, רמת הביטחון נשמרת. מבחינתם, מי שעובר את אותו סינון כמו נוסע רגיל אינו מהווה סיכון נוסף.
מעבר לשיקול האנושי, יש כאן גם היבט תחרותי. שדות תעופה קטנים ובינוניים מחפשים דרכים לבדל את עצמם מההאבס הגדולים והעמוסים. האפשרות ללוות בן משפחה עד לשער, או לחכות לו שם עם חיבוק, יכולה להפוך לשיקול בבחירת שדה התעופה שממנו טסים.
זה עדיין לא חזרה מלאה לעבר, ולא מהלך שפתוח לכולם בלי תנאים. אבל אחרי יותר משני עשורים של ריחוק, זה סימן קטן לכך שגם בעולם של ביטחון מחמיר - יש מקום להחזיר קצת אנושיות לדרך שבה אנחנו טסים.
התרעות פיקוד העורף