עד 7 באוקטובר, פרנסתם של מורי הדרך הייתה יציבה ומתוכננת. קבוצות תיירים מחו"ל הזמינו סיורים חודשים מראש, סוכנויות התיירות בנו מסלולים והיומנים התמלאו בהדרגה. מורי דרך שעבדו בתיירות הנכנסת עלו על אוטובוסים כ-20 ימים בחודש, עברו בין ירושלים, הגליל, אתרי הטבע, המקומות הקדושים ואתרי המורשת - והתפרנסו מימי ההדרכה.
לצד התיירות הנכנסת פעל גם שוק רחב של תיירות פנים. מי שעבד בשני התחומים יכול היה לעבור בין קבוצות מחו"ל למטיילים ישראלים וכך לשמור על רצף תעסוקתי. כל המערכת הזאת נעצרה בבת אחת עם פרוץ המלחמה. "כל מה שהיה קשור אצלי לתיירות נכנסת התבטל", מספר מילוא. "כל התוכניות נדחו לשנה קדימה, או בוטלו לגמרי. הסוכנים החזירו את הכספים ואנו, מורי הדרך, נשארנו עם יומנים ריקים חודשים קדימה משום שאיש לא ידע כמה זמן תימשך המלחמה ומתי יהיה אפשר לחזור לטייל בישראל". גם השוק המקומי, כמובן, נעצר.
התיירים המעטים שהגיעו לישראל בתקופה שלאחר מכן לא החזירו את הענף לפעילות רגילה. לדברי מילוא, רבים מהם היו חברי משלחות שהגיעו לזמן מוגבל כדי לבקר באזורים שנפגעו ולראות את תוצאות המלחמה, ולא קבוצות התיירות הרגילות שמגיעות למסלול של ימים ארוכים ברחבי הארץ.
מצוקה עמוקה
באתר משרד התיירות מציינים שבישראל עובדים כ-8,600 מורי דרך ברישיון, אולם באגודת מורי הדרך שמיוצגים בלהב - לשכת העצמאים והעסקים בישראל, מציינים כי המספרים האמיתיים גבוהים הרבה יותר. "12,500 איש סיימו בשנים האחרונות ללמוד קורס מורי דרך", טוען מילוא. "חלק גדול מהם לא חידשו את רישיונם. למה להשקיע כשאין עבודה?"
"בהתחלה אנשים עוד חשבו שהתיירות תחזור", מספר מילוא. "אבל הזמן עבר, הקבוצות לא הגיעו והעבודה לא חזרה. זו כבר לא תקופה חלשה בענף, זו מצוקה שנמשכת ונעשית עמוקה יותר". לדבריו, מאות מורי דרך ניסו להשתלב במקצועות אחרים. כ-400 מהם הופנו למערכת החינוך, שם יכלו להשתמש בניסיון ההדרכתי ובידע האקדמי שלהם. אחרים עברו לנגרות, לבנייה קלה ולעבודות מזדמנות.
"אנשים מחפשים פרנסה בכל הבא ליד", הוא אומר. "מי שהיה צעיר יותר והיה חייב לפרנס ילדים ניסה להיכנס למערכת החינוך. חלק ממורי הדרך הם אקדמאים, יש להם יכולת לעמוד מול קבוצה ולהעביר ידע, ולכן היה אפשר לסייע להם להשתלב בהוראה ובהדרכת טיולים שנתיים. אבל זה לא פתרון לכל הענף, אני בינתיים עובד כעוזר מציל בחוף", הוא מספר.
מורי הדרך המבוגרים מתקשים במיוחד למצוא חלופה. חלקם עבדו בענף במשך עשרות שנים, אך לא צברו פנסיה מספקת או חסכונות גדולים, מפני שהכנסתם השוטפת שימשה למחיה, והם מתקשים להתקיים. בגילם, האפשרות להתחיל מקצוע חדש מצומצמת בהרבה. “מורי הדרך שמעל גיל 70 נמצאים במצוקה הקשה ביותר", אומר מילוא. “מי שעבדה כל חייה כמורת דרך וחיה מההכנסה השוטפת לא בהכרח הצליחה לחסוך לקופות גמל. עכשיו אין לה תיירים, אין לה כמעט אפשרות למצוא מקצוע חדש והיא נשארת בלי רשת ביטחון אמיתית".
זכאות על הנייר
למשבר התעסוקתי נוסף קושי מול הביטוח הלאומי, שכן ישנו פער בין ההסדר הקיים לבין היכולת לממש אותו בפועל. מורי הדרך עובדים במבנה תעסוקתי ייחודי: רבים מהם מועסקים כשכירי יום ומקבלים תלוש מכל סוכנות או חברה שהזמינה אותם, אחרים פועלים כעצמאים, ויש מי שמשלבים בין שתי צורות ההעסקה.
כך, מורי דרך שטרם הגיעו לגיל 67 יכולים להירשם בשירות התעסוקה ולתבוע דמי אבטלה. מורי דרך מעל גיל 67, שאינם זכאים לדמי אבטלה, אמורים לקבל מענק המחושב בהתאם להכנסתם ולמעמדם לפי צו סיווג מבוטחים.
לדבריה, במקרה אחד קיבל מורה דרך כ-1,600 שקל, אך גילה כי הסכום מופיע במערכת כחוב לביטוח הלאומי. היו גם מורי דרך שלא קיבלו את המענק כלל, ובמקביל צץ במערכת חוב על שמם, או כאלו שנאמר להם שימחקו להם את החיוב השגוי אך הוא עדיין קיים.
"אנחנו מדברים על אנשים שאין להם כסף למחיה, ובינתיים הם נשלחים בין מחלקות ומחכים לתשובות", אומרת ביסמוט. "שוחחתי עם אחד מבכירי הביטוח הלאומי על חמש בעיות שעלו מהשטח, וגם אחרי חודשיים עדיין חיכיתי למענה. בזמן שהמערכת בודקת, האנשים עצמם נשארים בלי הכנסה".
העיכובים מתרחשים כאשר חלק ממורי הדרך פירקו תוכניות חיסכון כדי לחיות, ואחרים כבר מיצו חסכונות ונזקקים לסיוע בסיסי. ביסמוט: "היו מורי דרך שהיינו צריכים לארגן עבורם מארזי מזון. המצוקה הכלכלית והנפשית קשה מאוד. מענק חירום שמגיע אחרי חמישה חודשים כבר לא ממלא את מטרתו. האנשים האלה צריכים את הכסף בזמן אמת כדי לקנות מזון ולשלם חשבונות - לא אחרי שהמצוקה שלהם כבר החריפה".
באגודה דורשים מהמדינה לא רק לפצות את מורי הדרך על אובדן ההכנסה, אלא לייצר עבורם עבודה. כדוגמה הם מצביעים על תוכנית שהופעלה ב-2022 בעקבות משבר הקורונה, אז הוקצו 25 מיליון שקל לסיורים מודרכים לציבור. לדברי מילוא, המיזם סיפק עבודה לכ-2,500 מורי דרך.
מנגד, הוא מצביע על "חודש התיירות הישראלית" ב-2025. המדינה הקצתה 10 מיליון שקל למיזם, שהופעל באמצעות חברת אלקטרה טרגט וכלל סיורים לצד הופעות, אירועים ופעילויות נוספות. לטענת האגודה, בפועל רק כ-60 מורי דרך הועסקו במסגרת המיזם. "מיליוני שקלים הוצאו, אבל לרוב המוחלט של מורי הדרך הם לא יצרו עבודה", אומר מילוא. "הצענו שאנחנו נתכלל את הרישום והשיבוץ, כך שהתקציב יגיע לתעסוקה ולא לתיווך ולהפקות. משרד התיירות סירב".
כעת מציעה האגודה להפעיל תוכניות ממוקדות תעסוקה, ובהן טיולים מסובסדים בצפון ובדרום ומסלולים לאנשים עם מוגבלות. לטענתם, אף שהגישו למשרד התיירות תוכניות מפורטות וסקר על מצב הענף, ההצעות נדחו ללא הסבר. באגודה מעריכים כי קרוב ל-2,500 מורי דרך עדיין אינם עובדים בהיקף שמאפשר להם להתפרנס. "לאט לאט אנשים עוזבים את המקצוע", מזהיר מילוא, "ולא בטוח שהם יחזרו".
הדרישה של מורי הדרך היא להקים תוכנית הצלה ליצירת אופק תעסוקתי ולהנעת התיירות בצפון ובדרום, עם תקציב לטיולים מסובסדים, קבוצות גמלאים ומסלולים מונגשים - תוכנית שתימדד במספר מורי הדרך שהועסקו ובמספר ימי העבודה שנוצרו. "אנחנו פשוט רוצים לעבוד. ברגע שהמדינה מתקצבת טיולים לצפון, היא מניעה מחדש את כלכלת התיירות באזור: אוטובוסים, אתרים, מסעדות, צימרים ועסקים קטנים", מדגיש מילוא.
במקביל דורשים באגודה להתאים את מנגנוני הביטוח הלאומי למבנה ההעסקה בענף, ולטפל במהירות בעיכובים ובחובות שנרשמו לטענתם בטעות. "צריך לפעול עכשיו", מסכם מילוא, "לפני שהחסכונות האחרונים ייגמרו ולפני שעוד מאות מורי דרך יוותרו על המקצוע".
התרעות פיקוד העורף