מה נשאר מאדם אחרי שהוא איננו? לפעמים אלה התמונות והסיפורים, לפעמים המשפחה והחברים, ולפעמים דווקא מקום. עץ אחד במדבר, שביל הליכה שעובר בנוף ומספר סיפור של מי שחי כאן, כרם שניטע לפני שנים וממשיך להניב, ואפילו עגלת קפה שבה אנשים יושבים יחד ומדברים על החיים. המקומות האלה אינם אותו דבר, וגם הסיפורים שמאחוריהם שונים, אבל כולם מזכירים שהנצחה אינה חייבת להיות מקום שעומדים מולו בראש מורכן. בדרום, אחרי 7 באוקטובר, קיבלו כמה מהמקומות האלה משמעות חדשה. לציון שלוש שנים לאסון הגדול, בחרנו מסלול בין זיכרון לחיים - לא בין אנדרטאות, אלא בין מקומות שממשיכים לספר את הסיפורים של האנשים שהיו כאן, חיו ויצרו.
העץ של לירן – זיכרון בלב המדבר
בלב נחל ניצנה, בתוך הנוף המדברי של שמורת חולות שונרא־עגור, ניצב עץ שיטה גדול ומרשים, שעל פי ההערכות גילו מאות שנים. במשך שנים היה העץ נקודת עצירה ומפגש למטיילים, ולירן אלמוסנינו ז"ל עצמו נהג להגיע אליו במסגרת הסיורים שהוביל בתומקארים.
לירן, שנפל ב־7 באוקטובר בעת שהגן על קיבוץ חולית, היה חבר מושב כמהין וחלק מצוות הכוננות של לוט"ר ניצנה. הוא היה נוקד וגידל כבשים, פעל לקידום התבססות הקומונה של "השומר החדש" באזור והיה דמות משמעותית עבור נערים רבים שעברו תחת ידיו. הוא הותיר אחריו את אשתו אפרת וחמישה ילדים.
העץ, שהיה אהוב עליו והפך עבורו לסמל, משמש כיום נקודת הנצחה לזכרו. במקום הוצב שולחן קק"ל גדול, והוא מתאים לעצירה לקפה או לארוחה קלה מול הנוף המדברי. אפשר להגיע לעץ בטיולי איזיריידר מודרכים היוצאים ממושב קדש ברנע, או באופן עצמאי ברכב שטח, בניווט קצר מבאר מילכה לאורך נחל ניצנה. אפשר גם להגיע בהליכה של כ־15 דקות משער מושב באר מילכה, בשביל החוצה את נחל ניצנה לכיוון העץ, שנראה היטב מהכביש.
לרכוב ברוחו - הסינגל של יפתח גורני
אחת מנקודות העצירה במסלול נמצאת ב"מוצב העוף", שממנו נשקפת תצפית פנורמית לעבר סיני. במקום הוקמה פינת ישיבה עם ספסלים ופרגולה, שנבנתה על ידי מתנדבים מקבוצת עזריאלי יחד עם בני נוער מרמת הנגב. אליה ניתן להגיע גם ברכב.
יפתח, בן 51 בנופלו, היה בן קיבוץ נען, ממקימי באר מילכה, נשוי לסיון ואב לשלושה. בבוקר 7 באוקטובר יצא עם "צוות פלד" לכיוון יישובי הדרום. במהלך הקרב באזור מושב יתד, מול מחבלים שעשו את דרכם ליישובי חבל שלום, יפתח נשאר עם הלוחמות שהיו מאחורי אחד מכלי הרכב, אבטח אותן ופעל למנוע מהמחבלים להשתלט על כלי הרכב. הוא נפגע ונהרג במקום.
בשביל החבצלות של אהד
גם בערבה התיכונה בחרו להנציח את 7 באוקטובר דרך מסלול הליכה. סמוך למושב עידן תמצאו את "שביל החבצלות", לזכרו של אהד (בודי) כהן ז"ל, בן המושב ולוחם יחידת שלדג, שנפל ב־7 באוקטובר 2023 בקרב בקיבוץ בארי. לוחמי היחידה היו בין הכוחות הצבאיים הראשונים שהגיעו לשטח באותו יום.
את השביל סימנה משפחתו של אהד, בסיוע תושבי מושב עידן, מתוך רצון להנציח את זכרו במקום שאהב. אהד אהב לטייל במדבר, והשביל מבקש להפוך את האהבה הזאת למסלול שמטיילים יוכלו להכיר.
לאורך המסלול הוצב שלט הנצחה ובו סיפור חייו, לצד משפט שהיה מזוהה איתו: "בכל משבר או אתגר בחיים שלי, אוהב לצאת למדבר, לחווארים, ליד הבית, ופשוט להתמודד כשזה רק אני והמדבר עם האמת האישית שלי בלי שום מסכות". בנוסף הוצבו שלטי הסבר על התופעות הגיאולוגיות באזור, מפת המסלול וברזיית מים למטיילים.
איך מגיעים: בווייז "שביל החבצלות ע"ש אהד (בודי) כהן". מחנים את הרכב בין עצי התמר בכניסה לשביל. אורך המסלול: כ־2.5 ק"מ | משך: כשעה וחצי | דרגת הקושי בינונית, מתאים למשפחות.
עמית קפה – מקום שנולד מתוך האובדן
בלב קיבוץ רעים, בתוך מרחב ירוק ופתוח, פועלת "עמית קפה" - עגלת קפה שהוקמה בעקבות אירועי 7 באוקטובר לזכרו של עמית גבאי ז"ל, שנרצח בשכונת הצעירים בקיבוץ, רגע לפני שמלאו לו 18.
מאחורי העגלה עומדת אמו של עמית, עדי, שהקימה אותה יחד עם חברו הטוב קובי. הרעיון היה ליצור מקום שלא יהיה רק פינת הנצחה, אלא מקום חי, שממשיך את הדברים שהיו מזוהים עם עמית: אהבה גדולה לחיים, לאנשים ולמפגש בין חברים. לכן הבחירה בעגלת קפה אינה מקרית. במקום שבו האובדן הוא חלק בלתי נפרד מסיפור הקהילה, נוצר מרחב שאפשר פשוט להגיע אליו, לשבת, להיפגש, לדבר או לעצור לרגע בתוך הנוף הירוק של הקיבוץ.
יקב פאוקר - לחזור אל השורשים
יש מקומות שבהם סיפור התקומה מתחיל דווקא במה שנשאר מאחור. בקיבוץ ניר עוז, הכרם שנטע גדעון פאוקר ז"ל והיקב שהקים הפכו לאחר מותו לנקודת התחלה חדשה עבור משפחתו. משפחת פאוקר עוסקת כבר ארבעה דורות באדמה, בחקלאות ובהתיישבות. גדעון, בנו של יעקב פאוקר, ממייסדי נהריה, היה ממקימי קיבוץ ניר עוז ונשא לאורך חייו בתפקידי מפתח בקיבוץ ובנגב. לצד העשייה הציבורית והקהילתית שלו היה לו גם חלום אישי: לנטוע כרם קטן ולייצר ממנו יין.
בשנת 2006 הוא הפך את החלום למציאות. יחד עם חבריו הקים את "יקב ניר עוז", שהפך עבורו למרחב של יצירה. הוא גידל וטיפח את הענבים בעצמו, ייצר מהם יין והקדיש את המקום להנאתו ולהנאת חבריו ושותפיו.
7 באוקטובר שינה את הכל. גדעון נרצח, והכרם והיקב נשארו מאחור בתוך מציאות של חורבן ופינוי. אבל בני משפחתו בחרו לחזור אל המקום ואל מה שיצר. הם החלו בעבודות שיקום של הכרם והיקב, בניסיון להציל את מה שניתן ולהחזיר לחיים את מפעל חייו. מתוך תהליך השיקום נולד "יקב פאוקר" - יקב בוטיק משפחתי שמנוהל ומופעל כיום על ידי ילדיו ונכדיו של גדעון. כך, הכרם שהוא נטע והיין שהיה עבורו חלום אישי הפכו למקום שממשיך את דרכו גם בלעדיו.
היום אפשר להגיע ליקב ולפגוש לא רק את היין, אלא גם את הסיפור המשפחתי שמאחוריו - סיפור של אדם, כרם ומפעל חיים שנפגעו ב־7 באוקטובר, ושל משפחה שבחרה לחזור, לשקם ולהמשיך.
מתי מגיעים: ימי שישי, 11:00־15:00, ללא צורך בתיאום מראש. בשאר ימות השבוע – יש לתאם מראש | לפרטים: 077-7295874.
"עקבות ביבס" - זיכרון שקט
בלב חורשה ותיקה בקיבוץ צאלים, מחוץ לגדר הקיבוץ ובסמוך למקום שבו התיישבו ראשוני הקיבוץ, נמצא אתר הנצחה שהרעיון שעומד מאחוריו פשוט ומדויק: להשאיר בשטח את העקבות של שירי ביבס וילדיה, אריאל וכפיר, ולהפוך את הזיכרון לחלק מהנוף.
במרכז האתר נמצאת רחבה עגולה, ובה יציקות בטון של כפות הידיים והרגליים של השלושה. סביב העקבות מופיעים מעגלים סגורים, שמדגישים את תחושת החיים שנקטעו ואת הזיכרון שנותר. שביל בטון מוביל מהכניסה אל הרחבה, ובדרך פזורים ספסלים שמאפשרים לעצור ולהתבונן.
השילוט באתר מינימליסטי ומציג את שמותיהם, גילם ותאריך מותם, לצד רמזים חזותיים שמחברים בין הטקסט לבין העקבות שבמרכז. התכנון של המקום נעשה על ידי האדריכל צביקה פסטרנק, והוא נועד להיות מרחב שאפשר להגיע אליו גם לביקור אישי ושקט.
המיקום עצמו מוסיף עוד שכבה לסיפור: מצד אחד החורשה והנוף הפתוח, ומצד שני המבט אל קיבוץ צאלים ואל ההיסטוריה של המקום. אין כאן מבנה גדול או אתר עמוס בפרטים. דווקא הפשטות ממקדת את תשומת הלב לשלושת זוגות העקבות ועל הסיפור שהם נושאים איתם.
איך מגיעים: האתר פתוח לציבור ונמצא מחוץ לגדר קיבוץ צאלים.
"כתב ושם" - האנדרטה של כפר עזה
בפאתי שדות קיבוץ כפר עזה ניצבת אנדרטה המנציחה את זכר חברי הקיבוץ שנרצחו ב־7 באוקטובר. 64 מחברי הקיבוץ נרצחו ו־19 נחטפו לרצועת עזה. האנדרטה משתלבת ב"שביל במ"ה" - נתיב תיירות באורך של כ־30 ק"מ, העובר במערב הנגב ומספר את סיפורם של המים, הביטחון וההתיישבות באזור. את "שביל במ"ה" יזם אופיר ליבשטיין, ראש המועצה האזורית שער הנגב, שנהרג ב־7 באוקטובר כשיצא להגן על כפר עזה.
במרכז האנדרטה שביל בטון באורך 17 מטרים, המזכיר את שבילי הקיבוץ. לצידו מוצבים העתקים של ספסלי הקיבוץ, ובקצהו תרשים מתכת של הקיבוץ, שדרכו נראים בתי כפר עזה והעיר עזה.
אחד האלמנטים הבולטים הוא שמות הנרצחים: הם אינם כתובים בגופן אחיד, אלא באותיות המבוססות על כתבי היד שלהם, לאחר שהאותיות נאספו ממכתבים וממסמכים שהותירו אחריהם.
במרכז השביל פעור סדק, המשמש מטאפורה לשבר של 7 באוקטובר. בכניסה מוצב "גמל מים", האלמנט המזוהה עם שביל במ"ה, ומספר את סיפור המקום.
בסופו של דבר, המקומות האלה מציעים דרך מעט אחרת לפגוש את סיפור 7 באוקטובר. לא רק דרך אנדרטה או שלט זיכרון, אלא גם דרך מפגש עם הטבע, או ישיבה על כוס קפה או יין. הזיכרון נמצא בכל אחד מהם, אבל לצידם מתקיימים גם הטבע, הקהילה והחיים עצמם - כמו שרק בישראל מצליחים לייצר
התרעות פיקוד העורף