יונייטד לא מציגה את ההגבלה כמדיניות שלה. לפי המזכר, מדובר בדרישות שישראל עדכנה לגבי אזרחות ואזרחות כפולה של אנשי צוות בטיסות שנכנסות למרחב האווירי שלה. מי שמחזיק באזרחות של מדינה שאין לה יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל לא יוכל להפעיל את הטיסה ואף לא להיות על סיפונה.
ההגבלה עצמה לא חדשה, אבל עד ניסיון הפיגוע בטיסה מדובאי היא כמעט לא נאכפה. עכשיו משרד התחבורה דורש מחברות התעופה הזרות לבדוק בעצמן את האזרחויות של כל אנשי הצוות, מהקברניט ועד אחרון הדיילים.
הרשימה המלאה ומה מפתיע בה
לפי המזכר, אלה 29 המדינות: אפגניסטן, אלג'יריה, בנגלדש, ברוניי, קומורו, קובה, ג'יבוטי, אינדונזיה, איראן, עיראק, כווית, לבנון, לוב, מלזיה, האיים המלדיביים, מאלי, מאוריטניה, ניז'ר, צפון קוריאה, עומאן, פקיסטן, קטאר, ערב הסעודית, סומליה, סודן, סוריה, תוניסיה, ונצואלה ותימן. יונייטד עצמה מציינת שייתכן שהרשימה אינה מלאה.
את איראן, סוריה ולבנון היה קל לנחש. אבל ברשימה מופיעות גם קובה, ונצואלה וצפון קוריאה, וגם יעדי תיירות פופולריים כמו האיים המלדיביים, מלזיה ואינדונזיה, שאמנם בעצמם מגבילים את כניסת הישראלים, אך לא נתפסו בעבר כסכנה ממשית עבור ישראלים. הסיבה היא שהמבחן לא בודק אם יש איום ביטחוני ממשי. הוא בודק רק אם יש לישראל יחסים דיפלומטיים עם המדינה או אין. מבחינת ההנחיה, דיילת עם אזרחות קובנית ודייל עם אזרחות איראנית נמצאים באותה קטגוריה.
עומאן, מדינת המוצא של טייס המשנה שתקף את הקברניט בטיסה מדובאי, נמצאת כמובן ברשימה. כך גם קטאר, כווית וסעודיה, שכנותיה של איחוד האמירויות במפרץ.
ומה עם הטיסות מהמפרץ?
ביונייטד מדובר במספר מצומצם יחסית של עובדים, וקל יחסית להחליף אותם בשיבוץ. אצל חברות התעופה מהמפרץ התמונה עשויה להיות אחרת לגמרי. פליי דובאי, למשל, מעסיקה כ-1,500 טייסים ובשנה שעברה הטיסה דרך נתב"ג יותר מ-800 אלף נוסעים. חברות כאלה מגייסות צוותים מכל העולם, וחלק מכוח האדם בתעשייה האזורית מגיע ממדינות שמופיעות ברשימה, כמו פקיסטן, בנגלדש, אינדונזיה ומלזיה.
אם החברות יצטרכו לבנות צוותים נפרדים ומסוננים לקווים לישראל, השאלה היא כמה זה יעלה להן ואם הן יעדיפו לצמצם טיסות. ועבור הנוסע הישראלי, השאלה פשוטה: האם הקו לדובאי ולאבו דאבי, אחד העמוסים בנתב"ג, יישאר בתדירות הנוכחית ובמחירים הנוכחיים.
התרעות פיקוד העורף