כל שנה בנובמבר, מגזין התיירות האמריקאי פודורס מפרסם שתי רשימות הפוכות. ה-No List מסמנת יעדים שבהם, לפי המגזין, התיירות כבר עולה לתושבים, לתשתיות ולטבע יותר ממה שהם יכולים לשאת. ה-Go List ממליצה על יעדים ששווה לגלות. השנה נכנסו לרשימה הראשונה שמונה יעדים, ולשנייה 27.
רוב הכותרות מתמקדות ברשימה השחורה, אבל כשמניחים את שתי הרשימות זו לצד זו, מתקבלת מפה שימושית יותר. מתברר שבכמה מקרים, היעד המומלץ נמצא ממש ליד היעד שכדאי לוותר עליו.
יפן: לא לקיוטו, כן שיקוקו
קיוטו קיבלה ב-2025 כמעט 63 מיליון ביקורים, שיא מאז שהתחילו לספור. העומס מתרכז בכמה מוקדים: 70% מהתיירים הזרים שנשאלו ביקרו במקדש קיומיזו-דרה. ברובע גיון כבר הוטלו איסורים על צילום ועל כניסה לחלק מהסמטאות.
באותה מדינה, ברשימה המומלצת, מופיע האי שיקוקו. זה הקטן מבין ארבעת האיים הגדולים של יפן, והוא מוכר בעיקר בזכות מסלול עלייה לרגל ותיק של 88 מקדשים. במגזין מציינים במיוחד את המקדשים ואת המסורת הקולינרית של האי.
אינדונזיה: לא באלי, כן סומבה
באלי חוזרת לרשימה השחורה בגלל משבר הפסולת. אשפה נשרפת שם מדי יום, והתיירות צורכת כ-65% מהמים באי. ויש גם נתון מביך: לפי פודורס, רק כ-35% מהתיירים שילמו ב-2025 את מס התיירות שבאלי מטילה על מבקרים זרים.
ברשימה המומלצת מופיע האי סומבה, מזרחית לבאלי. האי מוכר בכפרים המסורתיים שלו ובחופים הריקים יחסית. מספר התיירים בו קטן בהרבה מבבאלי, לפחות בינתיים.
טנזניה: לא נגורונגורו, כן טרנגירה
כאן הבעיה היא לא רק עומס. בשמורת נגורונגורו מתנהל מאבק בין הממשלה לשבט המסאי, וארגוני זכויות אדם טוענים שהשבט נדחק מאדמותיו כדי לפנות מקום למלונות ספארי. לפי תוכנית שפורסמה בינואר, מספר המיטות בשמורה אמור לגדול מ-1,555 ליותר מ-2,590.
גם הפארק הלאומי טרנגירה, ברשימה המומלצת, נמצא בצפון טנזניה ובמרחק נסיעה משם. הוא מוכר בעדרי הפילים הגדולים ובעצי הבאובב העצומים שלו.
איטליה: לא אמלפי, כן מודנה
בחוף אמלפי העומס צפוי רק להחמיר: שדה התעופה בסלרנו, שנפתח לאחרונה לטיסות מסחריות, מקרב עוד תיירים אל החוף. כבר היום, פוזיטנו, שגרים בה כ-3,700 תושבים, קיבלה בשנה אחת יותר מ-132 אלף מבקרים.
ברשימה המומלצת מופיעה מודנה שבצפון. זו חופשה מסוג אחר לגמרי: עיר של חומץ בלסמי, פרמזן, מוזיאוני פרארי ומסעדות שף.
ומה עוד ברשימה השחורה
ארבעת היעדים הנוספים ברשימה מתחלקים לשתי בעיות עיקריות. בשלושה מהם, הבעיה היא דיור. בקורסיקה, שבה שיעור העוני הגבוה ביותר בצרפת היבשתית, פעילים בדלנים כבר פוצצו בעבר בתי נופש של תושבי חוץ. ברויאל מייל באדינבורו לא נשארו שמשרתות את התושבים, דדואר טו אפילו בית מרקחת, רק חנויות מזכרות. ובסדונה שבאריזונה, חוק מדינתי מונע מהעירייה להגביל את דירות הנופש, וחלקן מאכלסות עד 16 אנשים.
ביעד הרביעי, הריביירה האלבנית, הבעיה היא קצב. החוף הדרומי של אלבניה הפך בתוך שנים ספורות מסוד שמור לאחד היעדים החמים באירופה, והתשתיות לא עמדו בעומס: פסולת, שפכים ומחירים שזינקו.
התרעות פיקוד העורף