אני נמצאת בחודש התשיעי להריוני ועתידה ללדת אח קטן לבתי בת ה־5 בימים הקרובים. הפער בין הילדים נוצר מבלי שתכננו. ניסינו להיכנס להריון אבל לצערי לקח זמן רב עד שזה קרה שוב. לאחרונה אני שומעת מלא מעט אנשים בסביבה שלי דעות לגבי התנהלות בבית בפער גילים שכזה. הטענה הרווחת היא שיש להתנהל אחרת במצבים כאלה ושזה לא פשוט. התגובות סביבי מאוד לא נעימות לי, אני מפחדת ולא יודעת איך להתמודד עם הרמות הגבה של כל מי שטוען שמנענו מהילדה אפשרות לגדול עם אח במשך חמש שנים. אני מודאגת מאוד ולא יודעת איך לסייע לילדים. מה דעתך?
“בתור התחלה כדאי לוותר על ענן החרדה והפחד, להפסיק להיות מודאגת ולהתרכז במציאות כמו שהיא. תתחילי להתרכז במה שקיים ולא במה שחסר. הרי ניסית להיכנס להריון ולאחר תקופה הצלחת, תחגגי את ההצלחה ותסתובבי עם גב זקוף. זכרי שעדיף פער של חמש שנים בין הילדים מאשר לא להביא לילדה אח. מאוד קשה לי להבין את החיטוט של הסביבה במצב שלך. אני לא מבינה למה אנשים מעזים להרים גבה במצב כזה. אם מישהו שואל אותך על הפער בין הילדים, מיד תעמידי אותו במקומו. תגידי לו שהיו לך קשיים להיכנס להריון ותשאלי אם יש להם פטנט נגד זה. לתפיסתי אין טעם לדאוג לפער בין הילדים. יהיה לבת שלך אח קטן שהיא לנצח תדאג לו ותשמור עליו, והוא לנצח יעריץ אותה. ההתנהגות בבית צריכה להיות טבעית לחלוטין. מעבר לכל מה שאמרו לך, כדאי שתשני את נקודת המבט ותראי שיש גם יתרונות רבים לפער גילים כזה. כדאי שההתנהלות בבית תהיה רגילה ותמשיך באותה הטבעיות גם כאשר האח הקטן ייוולד. אני ממליצה שלא להגיד לילדה משפטים כמו ‘את האחות הגדולה’. במקום זה תתייחסי לבואו של האח הקטן כהרפתקה, ותתרכזי בלספר לה כמה שאת מתרגשת מהעובדה שיהיה בבית תינוק חדש ושהיא תוכל לעזור לך לטפל בו, אם תרצה”.
אני אם לילדה מקסימה בת שנה וחצי, אבל מוטרדת מאוד מהתגובות שלה בכל פעם שהיא לא מקבלת תשומת לב. הילדה מתחילה לצעוק, לבכות ולהטיח את ראשה ברצפה. אני לא יודעת איך להגיב במצב כזה ומרגישה מאוד אבודה. מה דעתך?
“ילדים קטנים מפתחים התנהגויות שכאלה באופן לא מודע ובעקבות אירועים שהתרחשו במקרה. ילד יכול לרוץ וליפול ואז לקבל תשומת לב מכל הסביבה. לאחר כמה אירועים כאלה הוא יכול לגבש מסקנה שכל מה שצריך כדי לקבל תשומת לב זה להפיל את עצמו שוב או להטיח את ראשו ברצפה. ילדים לעולם לא יחמיצו הזדמנות לגרום דאגה להורים שלהם. בדיוק כמו שיש ילדים בגילה שנולד להם אח קטן והם לא מבינים למה מתייחסים אליו יותר ומתחילים להרביץ לו. בכל פעם שהיא עושה את זה לעצמה, את באה אליה, מרימה אותה ואומרת ‘אמא לא מרשה שאף אחד ייתן לך מכות’ בטון ענייני מאוד. אם היא לא מפסיקה וחוזרת לזה שוב, תגידי לה שבפעם הבאה את תכניסי אותה ללול. היא ילדה מאוד קטנה וזה לא מספיק שאת מדברת איתה, את צריכה להראות לה. עלייך לסייע לה לייצר חוויה חדשה, הרי את רוצה ילדה שתדע גם לשחק לבדה. אם היא תהיה זקוקה כל הזמן לתשומת לב היא תגדל להיות ילדה שצריכה סביבה אנשים ללא הפסקה. את חייבת ללמד אותה להעסיק את עצמה לבד כמה דקות, ולהעלות את המינון בהדרגה ולפי הקצב האישי שלה”.
בתי בת ה־3.5 מאוד רגישה ונעלבת מהר. לפעמים כשהיא מרגישה שמשהו לא בסדר היא באה אלי ומחבקת אותי עוד לפני שאמרתי לה משהו, ולפעמים היא נעלבת וצורחת בבית ומאיימת שתלך. כיצד לדעתך אוכל לחזק ולהעצים אותה?
"מדברייך עושה רושם שהמצב לא ייפסק כל עוד תמשיכי להגיד לעצמך ולסביבה שמדובר בילדה רגישה. הילדה משחקת את המשחק שלכם – ברגע שהדבקתם עליה את תווית הרגישה היא מתנהגת לפי הכללים. גם אם את לא אומרת לילדה שהיא רגישה, היא מבינה את זה בין השורות. את צריכה להחליט שמהיום את עושה הכל בשביל לייצר אצל הילדה עוצמה ויכולת התמודדות עם מצבים שלא נעימים לה, אחרת זה יהיה כמו כדור שלג. אם היא מאיימת שתלך, תגידי לה שאת מבינה שהיא כועסת ותשאירי אותה בחדר, תוך כדי שאת חוזרת לעניינים שלך. אין טעם להתעסק בזה יתר על המידה ולדבר עם הילדה על הנושא. זו בדיוק הבעיה, מדברים עם הילדים יותר מדי. ברגע שתקבעי לה עובדה, תראי איך האווירה בבית משתנה מקצה לקצה".