בבוקר שבת ה־7 באוקטובר בילה סמ"ר אוריאל אוזן (30) מיחידת מתפ"א (מנהלת תיאום פעולות אכיפה - ד"פ) של המשטרה את שמחת תורה עם אשתו ההרה והילד בבית הוריו בבית שמש. עם האזעקות הראשונות ב־6 וחצי בבוקר והדיווחים הראשונים על חדירת מחבלים ליישובי עוטף עזה - הוא וחבריו ליחידה נקראו לדגל.
"בשעה 7:30 בבוקר קיבלנו הודעה שיש הקפצות והתחלנו להתעדכן גם בטלגרם ובטיקטוק כדי לקבל תמונת מצב כללית", הוא משחזר. "בסביבות 11:30 נתבקשנו על ידי המחוז ומפקד המחוז להגיע לקיבוץ בארי כי יש קריאות רבות לעזרה מתושבי הקיבוץ. ידענו מה קורה במדינה אך לא מה קורה בקיבוץ. לאט־לאט התחלנו להבין שהמצב במדינה מחמיר ושלא מדובר רק בחדירה של חמישה־עשרה מחבלים אלא במשהו יותר גדול מזה. הגענו לבארי בסביבות השעה 13:00".
היחידה הגיעה בשני ג'יפים ממוגנים, כשאוזן נהג בג'יפ המוביל, ולצדו בג'יפ ישב הקצין שלו, המפקד, רפ"ק ודים בליך, ומאחוריהם סמ"ר אוראל אלון, סמ"ר גדיף מולוגטה והאזרח זיו שופן שמכיר את הקיבוץ והצטרף אליהם. בג'יפ השני היו פקד דן גנות, רס"ר אלירן אברג'יל, רס"מ בוריס דנילוב, סמ"ר דור מנגדי ורפ"ק אבי עמר מיחידת "יואב" שהצטרף לצוות.
לא פסחו על אף אחד, לא על תינוקות, לא על ילדים ולא על מבוגרים. כשאתה רואה את המראות האלה אתה מתחיל להבין את גודל האירוע, אבל עד שלא הגענו לקיבוץ לא הבנו באמת מה מצפה לנו שם. בכניסה לקיבוץ נתקעתי קצת עם הרכב ולא הצלחתי לנהוג כי היה שם כיסא של תינוק מלא בדם, ותינוק מחוץ לכיסא ועוד גופות. הקצין שלי ודים אמר לי לנסוע ולא לעצור כי באנו להציל חיים, וכי האזרחים צריכים אותנו".
בכביש בדרך לקיבוץ נתקל הצוות במחבלים חמושים. "תוך כדי נסיעה ראינו מחבלים הולכים על הכביש, חלקם לבושים במדי צה"ל ובחולצות של סוף מסלול שנלקחו מאנשים שנרצחו, וכשהם קלטו את הרכבים הממוגנים של המשטרה הם התחילו לברוח לכיוון הפרצה הקטנה שהייתה להם בגדר", הוא משחזר. "התחלנו מרדף אחריהם כשאני נותן גז ודורס את אחד המחבלים, והג'יפ השני גם דרס מחבל נוסף.
בשלב הזה התחילו להעביר בקשר דיווחים שעוד מחבל ברח לנו, התחלנו חיפוש קטן אחריו וזיהיתי אותו במרחק של 300 מטר, כשהוא חזר בחזרה לתוך הקיבוץ. נסעתי אחריו וראיתי שהוא פונה לתוך רחוב מצד ימין שלי, ואיך שלקחתי את הפנייה ימינה ירו עלינו טיל RPG שנכנס דרך מכסה המנוע לשמשה הקדמית, בדיוק איפה שהנהג, אני, ישבתי, והג'יפ התרומם למעלה, התקדם כמה מטרים והתחיל להעלות עשן, כשבמקביל מתחיל ירי מטורף עלינו".
אוזן מספר כי ה־RPG שנורה לעברם היה מסוג מתקדם והבעיר את הג'יפ הממוגן. "הייתה להם שם תחמושת רבה והמון רימונים, ירי של קלצ'ניקוב, RPG ובעצם את כל התחמושת הם ירו לכיוון הג'יפ שלנו. בשלב הזה ודים ביקש עזרה מהג'יפ השני, ואיך שהג'יפ מגיע, המחבלים ירו עליו RPG, ובדיוק כשה־RPG פגע להם בג'יפ, אלירן אברג'יל יצא מהרכב פצוע והסתער על המחבלים. הוא נכנס לתוך הבית שהיו בו, ירה עליהם וחיסל כמה מחבלים.
בשלב הזה התחלנו את הלחימה מול כ־50 מחבלים שהתחילו להקיף את הג'יפ שלנו בירי ורימונים, וניסו לפתוח לנו את הג'יפ. אוראל אלון, שישב מאחוריי, ניסה לפתוח את הדלת מהצד שלו ולהתחיל לחימה, אבל איך שהוא פתח את הדלת הוא חטף כדור של צלף בפלג הגוף התחתון, סגר את הדלת ואז ודים פתח את הדלת מהצד שלו, הימני, והתחלנו את הלחימה.
הבן אדם, שהוא ימני בידו, נלחם רק ביד שמאל וחיסל מחבלים, כשאני עוזר לו וגם יורה ביד שמאל כי יד ימין שלי נפצעה מהרסיסים. בשלב מסוים ודים רצה להחליף מחסנית, וזה הרגע שהוא חטף צרור כדורים בבטן וכדור אחד באזור הכתף. ודים סגר את הדלת ודיווח שנפצע ביד. הוא לא היה מודע לזה שהוא נפצע בבטן. בשלב הזה הוצאתי תחבושת וניסיתי לעשות לו חסימת עורקים, אבל הוא נפצע במקומות שאי אפשר לעשות בהם חסימה".
לאחר שבליך נפצע, אוזן אחז בידו ואת המבט שלו לא ישכח לעולם: "היה לו מבט של גאווה, שבאמת אנחנו עושים משהו שהוא משמעותי, להגן על אזרחי מדינת ישראל, ובעיניים ראיתי זאת. בשלב מסוים הוא לקח נשימה, פתח את הדלת, כשהוא פצוע קשה, והסתער החוצה על המחבלים. בשלב הזה פתחתי את הדלת שלי והסתערתי איתו ביחד, תוך כדי שאני רץ בערך 20 מטר לרכב שעמד שם, ותוך כדי הריצה אני מרגיש ירי באזור הראש, הגב והרגליים, ותוך כדי הריצה צעקתי 'אלוקים, בבקשה שלא יפגעו בי', עד לרגע שהגעתי לרכב.
הסתתרתי מאחורי הרכב ועם יד שמאל יריתי לכיוון המחבלים, הצלחתי לירות שתי מחסניות והרגשתי שאני מאבד את ההכרה. בשלב הזה פתחתי את הטלפון, שלחתי מיקום לאחד הלוחמים מהיחידה, ונפלתי אחורה. אחרי כמה דקות שבמהלכן הייתי מעולף חזרתי להכרה, התחלתי להתקדם לכיוון היציאה מהקיבוץ ואז הגיע החילוץ".
מתוך עשרת האנשים שהיו בשני הג'יפים, ומתוך שמונת חברי יחידתו, אוזן היחיד שניצל. כל השאר נפלו כגיבורים בקרבות מול המחבלים. "יחידת מתפ"א זו משפחה, ולא משנה מה הפז"ם שלך, כולם מחבקים ותומכים בך בכל מה שאתה צריך, אם זה בלחימה ואם זה מחוץ לעבודה", הוא אומר. "התגייסנו ביחד במרץ 2023, אנחנו פחות משנה ביחידה, וודים היה המפקד שלנו. עשינו את הקורס ביחד, והיינו חברים מאוד קרובים, גם בצחוקים בוואטסאפ, גם בשיחות העומק וגם בעזרה שלנו זה לזה מחוץ לשעות העבודה.
ודים היה עבורי כמו אבא. הוא דאג לי ברמה הכי אישית שיש. אבא שלי חולה במחלה, ודים עזר לי בכל דבר שהייתי צריך בהקשר לזה, הוא היה מתקשר אליי כל ערב ושואל לשלומי ואם אני צריך משהו, היה נלחם לתת לי ימי חופש או לצאת לבקר או לצאת לטיפול של אבא. הוא היה עוזר בכל מה שהייתי צריך בבית. הוא היה מפקד שנותן את כל כולו בשבילך ולא מוותר עליך. כל חבריי שנפלו בקרב היו מודל לחיקוי עבורי. אני מרגיש את חסרונם מאוד, הם היו אחים שלי, ותמיד יהיו".
כרגע נמצא אוזן בשיקום וטיפולי פיזיותרפיה, אך מחכה לרגע שבו יוכל לחזור ליחידה ולהמשיך את המורשת של חבריו. "אני רק מחכה לסיים את הטיפולים ולחזור כמה שיותר מהר כי היחידה הזו עושה עבודת קודש בהצלת חיים וזו זכות בשבילי לשרת בה", הוא אומר.
התרעות פיקוד העורף