העולם הנאור כולו נגדנו בעקבות תמונות הרעב שניבטות מכל מסך במערב. למה? האם הם לא עוצרים רגע לחשוב? האם הם לא מבינים שטבחו בנו ואנו נלחמים על קיומנו? האם הם לא חושבים שחמאס המשתמש באזרחיו כמגן אנושי אחראי לסבלם? האם פעם מישהו טיווח את עריהם ושחט את ילדיהם? האם הם ניסו לשים את עצמם במקומנו ולו לרגע?
המפגינים, רובם מהגרים מוסלמים, מספרים לנו בדרך זו היכן גדלו וכיצד חשו לאורך שנים בארצות מוצאם. הם תמיד פחדו ועל כן הם מעבירים לבן המערב את הפחד הזה. לא שהם מודעים לכך או עושים זאת בכוונה, התנהגות קבוצתית זאת של חברה מסורתית קולקטיבית זה חלק מהאופי הבסיסי שלה. כשכל אחד מהמפגינים יהיה לבדו הוא יחשוש מאוד אבל הוא רגיל לשאוב כוח מההסכמה הקבוצתית.
כך המפגינים מצליחים להפחיד ראשי ארגונים גדולים בתביעות לנתק קשרים עם ישראל וכך הם גם מאיימים על מנהיגים שחוששים אם ממש באופן פיזי, אם מהתגברות המהומות ואם מהפסד בבחירות. לבן המערב קשה להודות בכך שהוא מפחד ומונע מפחד משום שהודאה כזאת איננה מכבדת את האג'נדה הרציונאלית שלו. כך שהוא עצמו לא תמיד ער למה שמניע אותו.
כשבן המערב נושא את דבריו הוא על פי רוב חושב מה הוא רוצה לומר ואילו מפגינים אלה חושבים בעיקר כיצד דבריהם ישמעו על ידי בני קבוצתם. על כן, בקבוצה זאת לא תשמע קולות שונים אלא אחידים ואנשים יקראו "מהנהר עד הים פלסטין תשוחרר" מבלי לדעת על איזה נהר מדברים.
מיקל נהמה (Michel G. Nehme) פרופסור לבנוני למדע המדינה כתב את הספר "פחד וחרדה בעולם הערבי" שבו הוא מסביר ומדגים כיצד אלמנט הפחד אוכל כל חלקה טובה בעולם הערבי. אם כן, אין זה מפתיע שפחד זה מושלך החוצה באופן שמעניק לאחר את ההרגשה שאותה חווים המפגינים. על כן, במסגרת ההסברה הישראלית יש לדבר על כך שקבוצות פרו פלסטיניות אלה משרות פחד שלצערנו עובד באופן לא מודע, מודע חלקית או לעיתים אפילו מודע לגמרי ומניע אנשים לבצע פעולות - כגון ביקורות, חרמות וניתוק קשרים - שללא הפחד לא היו עושים אותם.
אכן, הפעלת האחר הינה מומחיות של החברה הערבית. זאת משום שזו חברה מסורתית קולקטיבית בעלת מיקוד שליטה חיצוני שבניגוד למערב מכוונת החוצה והפרט שבה לומד מגיל צעיר איך להפעיל את הסביבה יותר מאשר את עצמו. לאחרונה הם מוכיחים יכולת זאת באופן ברור כל כך במערב. העלאת פחד זה למודעות של בן המערב מאפשרת לו להתמודד עם רגש זה ולא להיות מונע על ידו.
אם ישראל אשמה אזי הבעיה לא אצלם אלא אצל ישראל. מעבר לכך, הנצרות כדת מטפחת רגשי אשמה. ראו את הנוצרים הרבים העונדים על צווארם את ישו הצלוב באופן המזכיר להם תדיר שהוא סבל כדי לטהר אותם. על כן, אין זה מפתיע שהם יחפשו אשמים גם בסביבתם. ומה עם הקולוניאליזם? אנו חזרנו לארץ אבותינו אבל מדינות אירופה ואמריקה שעבדו עמים רבים לאורך ההיסטוריה, פלשו לשטחם וחיים על אדמתם. חלקם מתמודדים עד היום עם תביעות של ילידים. אבל אם ישראל מרעיבה את העזתים וכובשת שטחים לא לה הרי מצבם היחסי - המודע והלא מודע - משתפר.
נכון, לאיש לא קל לראות את התמונות המגיעות מעזה. אנחנו גם לא אירן, סין או רוסיה. אנו מתיימרים להיות צבא מוסרי ביותר והעם הנבחר וזה לכשלעצמו מעורר התנגדות. ועדיין בכל ראיון תקשורתי עלינו להראות למראיין כיצד הוא משליך עלינו את רגשי האשמה הלא מודעים שלו כנציג המערב: האם הם עזרו ליהודים בשואה? האם הם פתחו את הפה לאורך שנים שטילים הומטרו על ישובים ישראלים? מה הם עשו לנוכח איומי ההשמדה הבלתי פוסקים שספגנו ועדיין סופגים? האם יתכן שהם משליכים עלינו את רגשי האשמה שלהם?
צריך לשאול בקול ולהציע לחקור אותם יחד. כך עושים בטיפול. המערב חייב להיות מודע לרגשי האשמה שלו לפני שהוא משליך אותם על ישראל. כל מה שנאמר כאן הינם כלים בסיסיים של כל פסיכולוג קליני/פסיכואנליטיקאי שרוצה להבין את נפש האדם. הגיע הזמן שנשתמש בהם.
התרעות פיקוד העורף