פוזיילוב הזהיר כי חלון ההזדמנויות הולך ונסגר, וקרא לשינוי תפיסתי באסטרטגיה הישראלית. "ההיסטוריה הצבאית של חיסול תנועות גרילה מלמדת אמת פשוטה: מי שרוצה להכניע ארגון תת-מדינתי, מוכרח לנתקו מן האוכלוסייה, לבודדו מאספקה וליצור שבר תודעתי בין ההנהגה לבין 'המאמינים'. את זה יש לנו הזדמנות נדירה ליישם כעת - מבלי להחזיר את עזה לידי חמאס".
לדבריו, "חמאס שורד לא בגלל כוחו הצבאי, אלא בזכות המארג האזרחי-תודעתי שהוא טווה סביבו. הוא נשען על אוכלוסייה מפוחדת, רשתות אספקה שמקבלות רוח גבית מגורמים בין לאומיים, ועל אמונה דתית שהוא הצליח לטעון במשמעות משיחית".
פוזיילוב טען כי דווקא בתוך האסלאם ניתן למצוא את הכלים לשחיקת התמיכה בחמאס: "כידוע במסורת האסלאם - אין חובה להילחם כשיש חולשת מאמינים ('דַעְף אל-מֻוְאמִנין'), ויש להציב את טובת האומה ('מצלחת אל אומה') מעל גחמות של ג'יהאד אבוד. מסר זה, אם יגיע לעזה באופן נכון, עשוי להתקבל לא ככניעה - אלא כהיתר דתי לפשרה".
לצורך כך, הוא מציע שורת צעדים מעשיים וחריגים. "ישראל צריכה להחיל כתר יבשתי-ימי-אווירי מוחלט על 25% מהרצועה שנותרו בשליטת חמאס - תוך הפסקת אספקה לחלוטין. לא מדובר בהרעבה לשם ענישה, אלא באמצעי לניתוק מחבלי חמאס מן האוכלוסייה ולשבירת התמיכה ההמונית. זהו תנאי מקדים לכל תהליך של מיעוט - הקטנת הארגון והקטנת השפעתו".
עוד הוא מציע הקמת שלוש היאחזויות נח"ל זמניות בתוך שטח הרצועה: "כדי להבהיר שישראל לא תיסוג בלחץ - יש להקים שלוש היאחזויות נח"ל זמניות בשטחי הרצועה. אלו לא יתפקדו כהתנחלויות אזרחיות, אלא כתחבולה תודעתית-צבאית: שרטוט קו גבול חדש, מסר למתווכים ('אנחנו נשארים עד שתחליפו את חמאס') והרתעה כלפי מצרים ורמאללה".
פוזיילוב סבור שדווקא חולשת ישראל יכולה להפוך להזדמנות: "דווקא מתוך חולשתה - עשויה ישראל לייצר תמריץ בין לאומי נדיר: הפקדת עזה לידי גוף בין לאומי-ערבי בפיקוח אמריקאי. אם תתחייב לכך שבשלב ראשון ייווצר מיעוט של חמאס (במובן החברתי והארגוני), גם אם לא חיסול מלא - ייתכן שוושינגטון תתפתה להיכנס, אם לא ישירות, אז מבעד לשותפיה. בכך תועבר האחריות להבראת עזה החברתית-כלכלית לידיים אזרחיות - והיעד האסטרטגי שלנו יושג: חמאס מודר לשוליים, מפורז, נטול לגיטימציה, נטול נשק ומוכן לפשרה בעניין החטופים".
התרעות פיקוד העורף