קורן חרזי, 7, ממושב בצת
"קורן היה צריך לעלות לכיתה א' בבצת. בעלי ואני מאוד מתרגשים מהעלייה לכיתה א', וגם קורן מתרגש, סופר את הימים. אבל זה גם מאוד מבאס, כי הוא מאוד התחבר לילדים בבצת. לקיבוץ עין המפרץ העתיקו כביכול את בית הספר של בצת וגם נתנו לו את אותו השם, ‘שלום עליכם', אבל בגלל כל מה שקרה, כל אחד מהחברים הלך למקום אחר וקורן לא מכיר שם כל כך הרבה ילדים. גם ככה זה היה קשה, כי בגלל המצב הילד עבר כבר כמה מסגרות השנה. כל כך קיוויתי שהשנה תיפתח אחרת".
קרני סהר, 6 וחצי, מקיבוץ ניר יצחק
נעמה סהר, אמה של קרני: “עד לפני כשלושה שבועות היינו במלון 'יו ספלאש' מרשת פתאל שבקיבוץ אילות. כשעזבנו את המלון הקהילה התפצלה לכל מיני מקומות. אנחנו יחד עם משפחה נוספת עברנו לקיבוץ בית ניר. קרני היא הבת הבכורה. ההתרגשות לקראת העלייה לכיתה א' היא גדולה עבורה, אבל תמיד להורים יש חששות, ועכשיו הם יותר גדולים. זה להשתלב במקום חדש לגמרי לבד, בלי חברים מהקיבוץ. אנחנו מקווים שיהיה בסדר. גם בבית הספר מקבלים אותנו מאוד יפה וגם בקיבוץ בית ניר".
אסף גולדין, 6, מקיבוץ ניר יצחק
"אז הסטטוס החדש של המשפחה מורכב, אבל כן יש ציפייה גדולה והתרגשות לקראת העלייה של אסף לכיתה א'. הוא מתרגש ושמח, וזה באיזשהו מקום מחזיר את השפיות לחיים שלנו. בחרנו לעבור לרביבים, כי זו קהילה שאנחנו מכירים. היינו מתארחים פה בעבר, בסבבים הקודמים, וגם אחי טל עבד פה במשך עשר שנים. אנחנו ממש מרגישים שזו קהילה עוטפת, מחבקת ותומכת, שמאוד עזרה לנו סביב המעבר".
גיא חוברה, 5 ושמונה חודשים, מקיבוץ סופה
"העלייה לכיתה א' מאוד מרגשת, אבל זה לא פשוט. גיא מתנהג בבגרות ונורא מתרגש, ואני מקווה שיהיה לו טוב, שיצליח, שתהיה לו קצת יציבות. חלק מחברי הקיבוץ נמצאים ברמת גן וחלק באופקים. רוב הילדים בגילי גן ויסודי ברמת גן, אז מסגרת החברים בני גילו של גיא נשמרה. גיא עולה לכיתה א' עם עוד שלושה חברים מהקיבוץ, וזה קצת מעודד".
אורי שי יהלום, 6, מקיבוץ כפר גלעדי
ענבר גביש, 5 וחצי, מקיבוץ הגושרים
"אנחנו מאוד אוהבים את קיבוץ הגושרים וגם את בית הספר הדמוקרטי שהיא הייתה אמורה לעלות אליו, ושני הילדים הגדולים שלנו למדו בו. לכן זו התרגשות שמהולה בהרבה תסכול ועייפות. לענבר יש שני חברים שהיו איתנו במלון עד עכשיו ועולים גם הם לבית הספר במושב רמות. לצערנו, יש הרבה חברים וחברות שהקשר איתם נותק, מפני שכולנו כבר לא גרים יחד בגושרים. אבל אנחנו יודעים שבסוף המלחמה נחזור הביתה".
יגל סימון, 6, מקיבוץ כרם שלום
"אנחנו עדיין נמצאים בתוך בלגן ואי־ודאות לגבי מתי נוכל לחזור הביתה. הייתה לנו דילמה מאוד משמעותית לאן לשלוח את הילדים השנה, ובסוף בחרנו שילמדו בבני נצרים, היכן שנמצא בית הספר המקורי שלהם עוד לפני הפינוי. להגיע מכרם שלום לבני נצרים לוקח רבע שעה, ואילו עכשיו יגל יצטרך לנסוע כל יום שעה בכל כיוון.
"זו הייתה החלטה מאוד לא פשוטה לרשום אותו לבית הספר הזה, אבל מצד שני זה עוד צעד שלנו בדרך הביתה. אנחנו מקווים שמתישהו באמצע השנה נצליח לחזור הביתה, ואז הילדים לא יצטרכו לעבור בית ספר ולפחות בים של אי־הוודאות, מקום הלימודים יהיה ודאי עבורם. יגל גם עולה לכיתה א' עם חברים שלו, וגם הילדים הגדולים שלנו יהיו יחד איתו בהסעה ובבית הספר. בשביל הילדים הגדולים זו ממש תחושה של חזרה לבית, למקום שהם שייכים אליו. אנחנו תקווה שהתנאים יאפשרו לנו לחזור בקרוב הביתה עם תחושת ביטחון ושמחה וביחד עם הקהילה היקרה שלנו".
דוד אוחיון, 6, ממושב אביבים
ענבל אוחיון, אמו של דוד: “אנחנו מפונים מהבית מ־16 באוקוטבר, ונמצאים מעל עשרה חודשים במלון 'לאונרדו קלאב' בטבריה מרשת פתאל. במלון אנחנו לגמרי עטופים באהבה, אבל זו מציאות הזויה. העלייה לכיתה א' של דוד שונה לחלוטין ממה שדמיינתי. יש לי ארבעה ילדים, דוד הוא הקטן. שלושת הילדים הגדולים עלו לכיתה א' בקיבוץ יראון, דקה מהבית, עם החברים שלהם מהגן.
"כבר כשהיו בגן ידעו לאיזה בית ספר ילכו. ואילו דוד עולה לא לבית ספר רגיל, אלא זה מבנה בלתי פורמלי שהסבו אותו לבית ספר, וגם לא נראה כמו בית ספר רגיל. היה לנו ביקור במקום והילד פשוט נפלו פניו. אבל הסברתי לו שזה בית הספר כרגע, כי אנחנו בתקופת מלחמה. אז יש התרגשות לצד המון חששות מבית ספר שלא מכירים, מצוותים שלא מכירים. הוא גם עולה בלי חברים, אז זה לגמרי אחרת".
ליאור גולן, 6 וחצי, מקריית שמונה
"יש לי גם ילדה בת 13 ותינוק בן שנה וחצי. ליאור עצמה מתרגשת לקראת העלייה לכיתה א', אבל מבחינתי אין התרגשות, אלא בעיקר פחדים. מניסיון העבר אני יודעת שברגע שילד עולה לכיתה א', מבעוד מועד מכירים את המורה, את המבנה, את כל הצוות. במקרה שלנו, שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים הרבה דברים היו עדיין לא ידועים. אבל לפחות ליאור עולה עם ילדים מפונים שהיא מכירה מהגן שהיה במלון, אז אני מקווה שהם יהיו ביחד. והעיקר, אני מקווה שכמה שיותר מהר נחזור הביתה".
אביב סומרוב, 5 וחצי, מקיבוץ נחל עוז
שרה סומרוב, אמו של אביב: “אנחנו מקיבוץ נחל עוז, מפונים מהבית מ־7 באוקטובר, נמצאים בקיבוץ משמר העמק. אנחנו מאוד מתרגשים שאביב עולה לכיתה א' וגם מאוד עצובים שהוא לא עולה לבית הספר שבו היה אמור להתחיל ללמוד עם כל החברים, בית ספר אלונים בשער הנגב. כיום חלק מהחברים עברו לפינוי עצמאי או חזרו לאזור הדרום, אז אביב נשאר עם קומץ חברים שנמצאים גם הם במשמר העמק. יש הרבה שמחה והתרגשות לצד תחושות לא פשוטות. אנחנו מקווים שבסוף שנת הלימודים נחזור לדרום. מחכה לו עוד מעבר, וזה לא פשוט".
התרעות פיקוד העורף