אנחנו, ההורים, מאוד מתוסכלים מהשביתה. אנשים לא חושבים על זה, אבל התיכוניסטים של היום הם תלמידים שלא למדו בצורה רציפה ונורמלית מאז שהיו ביסודי. הם נכנסו לחטיבה בזמן קורונה, בלי להכיר באמת את החברים החדשים לכיתה או את המורים שלהם. כשעלו לתיכון ויצאו מהקורונה, הם לא קיבלו ציונים בכלל וניגשו לבגרויות כשאין להם מושג מה ציון המגן שלהם.
כל זה כמובן בצל המלחמה, שגם שיבשה את השגרה, ועכשיו גם שביתה שלא נותנת להם להתחיל את השנה האחרונה שלהם כמו שצריך. זה דור שכל חוויית בית הספר שלו משובשת לגמרי.
הילדים אפילו לא שמחים מהחופש הזה שנכפה עליהם. הם רוצים להתחיל כבר את השנה. זה גם פוגע בהם כמובן ברמה הלימודית, אבל גם מבחינת הוודאות.
השביתה הזו משאירה את הילדים בלי מסגרת, הם לא יכולים לחפש עבודה או להתחיל ללמוד לפסיכומטרי כי אין להם מושג מתי תתחיל השנה. סביר שגם השנה הבגרויות שוב יידחו, והפעם יהיו צמודות לגיוס לצבא. זה פשוט דור שהולך לאיבוד.
אנחנו ההורים חזרנו לעבודה אז הילדים נמצאים לא מעט שעות בבית לבד. מטבע הדברים, הם עם הטלפונים שלהם - חשופים להרבה תכנים שיכולים לעשות להם רע, ולא יהיה להם את מי לשתף בכך בגובה העיניים.
אין להם אפילו את המסגרת של לבוא לבית הספר, לשתף מה עובר עליהם בשיעור חינוך, לדבר על המצב. הם פשוט סופגים את כל הלחץ והרע מהתקופה הזו בתוך עצמם.
התרעות פיקוד העורף