המספרים שנזרקים ערב פתיחת שנת הלימודים נעים מכ-3,000 מורים ועוד כ-250 גננות, על פי הערכות שמרניות של בעלי תפקידים במשרד החינוך, ועד כ-30 אלף, על פי הערכות של מנהלי בתי ספר וארגוני המורים. בקיץ שעבר העריכה הסתדרות המורים שרק בבתי הספר היסודיים החוסר עמד על כ-13 אלף מורים, אבל במטה המשרד טענו בתוקף שהשנה נפתחה עם פער של 500 בלבד בין המורים הפורשים מהמערכת למצטרפים אליה.
ארגוני המורים והמנהלים, לעומת זאת, סופרים כל מורה שלא מלמד מקצוע שלשמו הוכשר, כל מורה מקצועי שנטש וטרם נמצא לו מחליף, כל כיתה שחסרה בה מחנכת שנאלצת לקחת כיתה נוספת או מנהל שנכנס ללמד, וכל מורה במילוי מקום - וחושפים תמונה עגומה: ממשלות ישראל לא דאגו להפוך את ההוראה למקצוע משתלם, חשוב ומבוקש מספיק. הנטישה דרמטית והתלמידים משלמים את המחיר.
לדבריו, הקושי אינו מסתכם בשכר: "עבודת המורה הפכה קשה מאוד. יש כיתות גדולות, בעיות משמעת, עומס הולך וגדל והתמודדות מורכבת מול הורים. במקביל, הסמכות של המורה ושל המנהל נשחקה. כשאין מספיק מועמדים, היכולת של מנהל לבחור את האנשים הטובים והמתאימים ביותר מצטמצמת. כוח אדם איכותי הוא הדבר שקובע בסופו של דבר את איכות בית הספר".
לדבריו, גיוס כוח אדם הפך לאחד העיסוקים המרכזיים של מנהל בית ספר, גם במהלך חופשת הקיץ. "הייתי בזמינות מלאה לאורך הקיץ. גם כשניסינו להגדיר לעצמנו זמן בלי בית ספר, לא הרשיתי לעצמי לפספס מועמדת טובה. ב-16 באוגוסט מורה הודיעה לי שלא תפתח את שנת הלימודים כי אחרי הרבה מחשבה החליטה שזה לא מתאים לה. כשדבר כזה קורה שבועיים לפני פתיחת השנה, המנהל צריך מיד לבנות מחדש את המערכת ולמצוא פתרון, והעומס בסופו של דבר נופל על הצוות הקיים".
"יש המון פשרות והמון פתרונות יצירתיים"
בן נוח, גם הוא חבר הנהלת "מנהיגים", המאגד כבר כשליש ממנהלי בתי הספר, מדגיש שהשינוי הגדול הוא גם ביכולת של מנהלים לבחור את הצוות שלהם: "בעבר יכולנו לראיין כמה מועמדים ולבחור את האדם שהכי מתאים לבית הספר, לתלמידים ולתפקיד. היום פעמים רבות נקודת הפתיחה היא אחרת לגמרי. יש המון פשרות והמון פתרונות יצירתיים. מנהל צריך להחליט האם להעמיס על מורה חדש מספר גדול של כיתות ולהסתכן בכך שהוא יישחק במהירות, או למצוא פתרון אחר שיכול לפגוע במענה לתלמידים. כל פתרון כזה מגלגל עוד עומס על הצוות המסור שכבר נמצא בבית הספר".
לדבריו, המחסור נובע משילוב של גורמים: "זה מקצוע מאוד תובעני ושוחק. גודל הכיתות, האלימות, התערבות ההורים, השינויים וההנחיות שמגיעים לפעמים ברגע האחרון והעומס שנוצר בעקבות יישום לקוי של מדיניות - כל אלה מצטברים. כשמערכת משתנה שבוע לפני פתיחת השנה, מורות נדרשות פתאום להכין תכנים חדשים ולהיערך מחדש, וזה מוסיף עוד שכבה של שחיקה".
דינר סבור שלמנהלים יש תפקיד משמעותי בשימור הצוות, גם כשהכלים שבידיהם מוגבלים: "אני משקיע באווירה בחדר המורים, בגיבוי, בגמישות ובהתחשבות בחיים האישיים שלהם. מורה צריך להרגיש שהוא חלק ממערכת ולא שהוא נשאר לבד מול כיתה, הורים וקשיים. למנהל יש השפעה גדולה על ההחלטה של מורה אם להישאר או לעזוב, אבל אי אפשר להטיל את כל האחריות על המנהלים".
לדבריו, "כדי להתמודד באמת עם המחסור נדרש שינוי מערכתי רחב: לשנות את מבנה המשרה ולהפחית את מספר שעות ההוראה הפרונטליות, להוסיף תפקידי תמיכה כמו עוזרי מחנכים, לשפר משמעותית את השכר ולחזק את הסמכות של המורים והמנהלים. במקביל, צריך לייצר מסלול שמושך מראש צעירים מצטיינים להוראה, לתגמל אותם בהתאם ולתת להם אופק מקצועי".
"הייתי מקים ועדה בין-משרדית שתטפל במשבר כוח האדם בחינוך ותיתן למנהלים כלים אמיתיים להתמודד איתו. כרגע התחושה היא שהמנהל נשאר כמעט לבדו מול המשימה", אומר דינר.
גם בן נוח סבור שלמנהלים יש יכולת משמעותית להשפיע על השימור: "מנהל יכול לייצר סביבת עבודה בטוחה, מכבדת ומשמעותית, וזה עושה הבדל גדול בהחלטה של איש צוות להישאר או לעזוב. אנחנו נעזרים גם בקהילה, בהורים ובתלמידים כדי להגיע לאנשים שמאמינים בחינוך ומחפשים מקום שבו יוכלו להשפיע ולקבל חופש מקצועי".
הוא מדגיש עם זאת: "הפתרון לא יכול להישאר באחריותו של כל מנהל בנפרד. צריך להקטין כיתות, להוסיף יותר אנשי צוות בכיתה, לטפל לעומק בבעיות האלימות ולאפשר למורים יותר ביטוי עצמי וחופש פעולה. צריך להחזיר את בתי הספר להיות מרחבי חינוך משמעותיים. בלי שינוי כזה, נמשיך לנהל בכל קיץ מרוץ אחר מורים, במקום שמנהלים יוכלו לבחור את אנשי החינוך הטובים ביותר עבור התלמידים".
התרעות פיקוד העורף