הבוקר שיגרה יו"ר האגודה, מאי חנגל, את הודעת הפרישה הרשמית להתאחדות, לאחר שמועצת האגודה קיבלה את ההחלטה על הפסקת החברות.
באגודה מדגישים כי לא מדובר בסכסוך אישי, בהצבעה שהפסידה או במחלוקת נקודתית, אלא בסופו של תהליך ממושך ובמשבר אמון עמוק סביב שלוש סוגיות מרכזיות: הייצוג שמקבלים הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה ביחס לכסף שהם משלמים, סדרי העדיפויות והשימוש במשאבי ההתאחדות, והתרבות הארגונית והשיח שהתפתח בתוכה.
במרכז המחלוקת עומד פער שהאגודה מגדירה כבלתי מתקבל על הדעת: האגודה מייצגת כ-46 עד 47 אלף סטודנטים וסטודנטיות, ודמי הארגון המשולמים להתאחדות מחושבים בהתאם למספר הסטודנטים המלא ומסתכמים בכחצי מיליון שקלים בשנה. מנגד, לצורך קביעת כוח ההצבעה וההשפעה בהתאחדות מוחלת על האגודה נוסחת ייצוג המביאה בחשבון מספר נמוך משמעותית של סטודנטים.
"המשמעות פשוטה: כשגובים כסף, הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה נספרים במלואם. כשמחלקים כוח והשפעה, הם נספרים באופן חלקי." אומרים באגודת הסטודנטים של הפתוחה.
לטענת האגודה, במשך שנים נעשו ניסיונות לשנות את המצב, לרבות פניות, ערעורים והליכים מול הנהלת ההתאחדות וועדת התקנון, אך ללא פתרון. במכתב הפרישה מציינת חנגל כי בשלב מסוים המליץ הייעוץ המשפטי של ההתאחדות לאגודה לשוב ולנהל את הסוגיה בבית המשפט.
באגודה מותחים ביקורת על כך שלטענתם יותר מדי מהזמן, האנרגיה והמשאבים של ההתאחדות מופנים למאבקים פנימיים, מחנאות ופוליטיקה ארגונית, במקום להתמקדות בזכויות אקדמיות, יוקר המחיה, מילואים, דיור, תעסוקה ורווחת הסטודנטים.
למשבר האמון מצטרפת כעת גם ביקורת על מה שבאגודת הסטודנאים של הפתוחה מכנים "מגמה של טשטוש הגבול בין פעילות למען ציבור הסטודנטים לבין מעורבות בשיח הפוליטי." באגודה מבקשים להבהיר כי הם תומכים באופן ברור בעקרון השוויון בנטל ובהרחבת מעגל המשרתים. "בפרוטוקול רשמי של נשיאות ההתאחדות הארצית מאוגוסט 2025 אושרה מסגרת תקציבית של 182 אלף שקלים לקמפיין בנושא חוק הגיוס, מתוך יתרות תקציב הדוברות. כבר במהלך אותו דיון נשמעה התנגדות מצד חבר נשיאות, שטען כי אינו סבור שיש להשקיע בנושא כספי סטודנטים." מספרת חנגל.
באגודה מדגישים כי מבחינתם הוויכוח איננו על עצם השוויון בנטל. הוא על הגבול שבין מאבק למען אינטרס סטודנטיאלי לבין שימוש בכוחו ובמשאביו של גוף יציג לקידום מסרים בסוגיות פוליטיות השנויות במחלוקת. לדברי האגודה, פרסומים שהוציאה ההתאחדות לאחרונה, ובהם סרטון העוסק במערכת הבחירות ובמציאות הפוליטית, חיזקו אצלם את התחושה כי הגבול הזה הולך ומיטשטש. באגודה אומרים כי גם תוכן שנראה במבט ראשון כתוכן ציבורי כללי עשוי לשאת מסרים פוליטיים שאינם בהכרח משקפים את כלל ציבור הסטודנטים.
"השאלה היא עקרונית: מי נתן לגוף הממומן מכספי כלל הסטודנטים את המנדט לדבר פוליטית בשמם, ועד היכן מגיע המנדט להשתמש במשאביהם לצורך כך?" אומרת חנגל.
למשבר האמון הצטרף גם אירוע אישי חמור. במסגרת שיח בין גורמים בהתאחדות נכתבה התבטאות שהתייחסה ל"גלגול גופתה בשטיח" של חנגל. לדבריה, הדברים גרמו לה ולבני משפחתה לחשוש לשלומה ולחייה, ובעקבות האירוע היא הגישה תלונה במשטרת ישראל ופנתה לגורמים הרלוונטיים.
חנגל טוענת כי גם לאחר שהבהירה את חומרת הדברים, לא התקבלה תגובה שהשיבה לה את תחושת הביטחון והאמון. מבחינתה, היה זה הרגע שבו נחצה "קו אנושי בסיסי". ההכרעה אם ההתבטאות מהווה איום או עבירה פלילית נתונה לגורמי האכיפה המוסמכים.
"ההחלטה לצאת מההתאחדות לא התקבלה ביום אחד ולא מתוך כעס. ניסינו במשך שנים לשנות מבפנים. פנינו, ערערנו, שאלנו שאלות ודרשנו תשובות. בסופו של דבר האחריות שלי היא קודם כל לעשרות אלפי הסטודנטים שאני מייצגת." אומרת חנגל, "אני לא יכולה להסביר לסטודנט שכאשר גובים ממנו כסף הוא נספר במלואו, אבל כשמגיע הרגע לתת לו כוח והשפעה הוא שווה פחות. כמעט חצי מיליון שקלים בשנה הם כסף של סטודנטים. הכסף שלהם והקול שלהם אינם הפקר"
"שלא תהיה אי הבנה: אנחנו תומכים בשוויון בנטל ובהרחבת מעגל המשרתים. גם אני תמכתי בסופו של דבר במהלך בנושא הגיוס. אבל דווקא משום כך אני יכולה לומר ביושר שהשאלה שמטרידה אותי היום אינה רק באיזה מאבק בוחרים, אלא מה עושים עם המנדט שקיבלת כדי לנהל אותו. ככל שהזמן עבר והתווספו תכנים ופעילויות נוספים, התחזקה אצלי התחושה שהקו שבין ייצוג סטודנטים לבין מעורבות פוליטית הולך ומיטשטש. התאחדות הסטודנטים אינה מפלגה ואינה מטה קמפיין. היא מייצגת סטודנטים מימין, משמאל ומהמרכז. גם כשאני מסכימה עם מטרתו של מאבק מסוים, זה לא אומר שניתן צ'ק פתוח לשימוש בכספי הסטודנטים לצורך מסרים פוליטיים."
"לא פרשנו כדי לברוח ממאבק. ניסינו לתקן מבפנים כל עוד האמנו שאפשר. כשהגענו למסקנה שהאמון אבד, האחריות שלנו הייתה לבחור בסטודנטים שלנו" מדגישה חנגל, "נמשיך לפעול מול הכנסת, הממשלה, המל"ג, האוניברסיטה וכל גוף ציבורי רלוונטי ולהיאבק על הזכויות, המשאבים והייצוג המגיעים לסטודנטים שלנו. הכסף של הסטודנטים צריך לעבוד בשביל הסטודנטים. הקול שלהם צריך להישאר שלהם. וההתאחדות צריכה לזכור שהיא מייצגת ציבור מגוון, לא מחנה פוליטי."
התרעות פיקוד העורף