סגלוביץ' יהיה מספר 2 ברע"ם, היהודי הראשון שמוצב במקום השני ברשימתה. הוא לא יצטרף למפלגה עצמה, יקבל חופש הצבעה בענייני דת ומדינה, ביטחון וזכויות להט"ב, וינסה לקדם שירות אזרחי בחברה הערבית. ההסדר משאיר לשניהם מספיק אוויר ומרחב תמרון סביר. עבאס יכול להבהיר לאנשיו שרע"ם נשארה רע"ם, סגלוביץ' יכול להסביר לציבור היהודי שהוא לא התאסלם פוליטית בדרך לנצרת.
בשביל זה סגלוביץ' שם. הוא אישור הכשרות שעבאס מבקש לקבל מקהל מצביעי המרכז הציוני. ניצב לשעבר במשטרה, סגן שר לביטחון הפנים, איש יש עתיד במשך שנים, ובעיקר מי שמזוהה עם "מסלול בטוח" ועם המאבק בפשיעה בחברה הערבית. בסקר פנימי של רע"ם בקרב 750 אזרחים ערבים, 75% סימנו אותו כפוליטיקאי היהודי הקרוב ביותר לצורכיהם. יש משהו כמעט מתבקש בבחירה בשוטר לשעבר לניסוי הפוליטי הכי נועז של עבאס. סגלוביץ' הוא אחד הפוליטיקאים היהודים הבודדים שהוא יכול להציג לשני קהלים שונים מאוד, בלי שאחד מהם יבריח מיד את האחר.
נחדד את הנקודה: רע"ם לא נהפכת פתאום למפלגת קונצנזוס ישראלית. היא גם לא צריכה. עבאס זקוק למשהו צנוע ומעשי יותר: למספיק מצביעי מרכז וימין מתון וליברלי שיחשבו שהשותפות איתו אינה התאבדות פוליטית. אם סגלוביץ' מוריד את המחיר הזה אפילו במעט, מבחינת רע"ם הוא שווה יותר מעוד חצי מנדט.
בשלבים מוקדמים של המגעים עלתה האפשרות שסגלוביץ' יהיה מועמד לתפקיד השר לביטחון לאומי. בסוף עבאס נסוג מן הדרישה הגדולה והלך על מתכונת שקל יותר להעביר: רע"ם אינה דורשת עבורו את התיק, אלא תפקיד ממוקד כפרויקטור למאבק בפשיעה ובאלימות. תיק ביטחון לאומי עלול להפוך לקו אדום במשא ומתן קואליציוני; פרויקטור לפשיעה מתחבר לרקורד של סגלוביץ' ולצורך הבוער של בוחרי רע"ם. עבאס כבר התנסה בתמיכה מבחוץ וברשת ביטחון. הפעם הוא רוצה יד ישירה על אחד הנושאים הבוערים ביותר בחברה הערבית - הביטחון האישי. הוא כבר מכיר את ההבדל בין להיות ליד הקואליציה לבין לשבת בתוכה, במקום שבו מתקבלות ההחלטות.
ויש חשבון אחד שעבאס עוד יצטרך להגיש לבוחריו.
סדר העדיפויות שלו ברור למדי. אחדות ערבית לא שווה לעבאס הרבה אם היא משאירה אותו באופוזיציה. סגלוביץ' שווה לו הרבה אם הוא מקרב אותו בחזרה לחדר שבו מתקבלות ההחלטות. מנסור עבאס כבר היה שם והוא יודע את ההבדל בין נאום טוב במליאה לבין יד על ברז התקציבים.
על הנייר, לעבאס יש לא מעט מה להרוויח. הוא מקבל מועמד יהודי בכיר שמדבר ציונות בלי למצמץ, ובאותה נשימה מזוהה עם אחת הסוגיות הכואבות ביותר בציבור הערבי - הפשיעה. מול הרשימה המשותפת המחודשת של חד"ש-תע"ל-בל"ד הוא יוכל להציע קו פשוט ומשכנע: הם יישבו באופוזיציה ויצעקו; אנחנו ניכנס לחדר שבו מחלקים תקציבים, מפעילים משטרה ומקבלים החלטות.
שלוש המפלגות האחרות כבר סיכמו לרוץ יחד בלעדיו. הבחירות בחברה הערבית יהיו אפוא גם מאבק בין שתי תפיסות הנהגה. מצד אחד הייצוג הלאומי המאוחד; מן הצד האחר ההימור של עבאס על השתלבות והשפעה מתוך הממשלה. בפעם הקודמת הוא הכניס מפלגה ערבית לקואליציה, הפעם הוא מכניס את השותפות היהודית-ערבית אל תוך הרשימה עוד לפני שהבוחר אמר את דברו.
המחיר ברור. יהודי ציוני במקום השני ברשימה שמקורה בתנועה האסלאמית איננו עניין של קוסמטיקה. יריביו בחברה הערבית לא יתקשו לטעון שעבאס, במרדף אחרי הכשר קואליציוני, מטשטש עוד יותר את זהותה של רע"ם. לסגלוביץ' יש בעיה הפוכה: ככל שידגיש את הפערים ביניהם כדי להרגיע את הבוחר היהודי, הוא יספק תחמושת למי שירצו לשאול את עבאס מה בדיוק נשאר מן השותפות.
סגלוביץ' שם גם את הקריירה הפוליטית שלו על השולחן. ביש עתיד הוא היה חבר בכיר במפלגת מרכז גדולה, ברע"ם הוא נכנס לניסוי שכמותו עוד לא היה כאן. הצלחה תהפוך אותו לאיש שחיבר בין ציבור ערבי המבקש ביטחון אישי לבין מרכז יהודי שמחפש שותף ערבי שאפשר לחיות איתו. כישלון ישאיר אותו במקום הפוליטי הכי פחות נוח: ציוני מדי בשביל חלק ממצביעי רע"ם, מזוהה מדי עם רע"ם בשביל חלק ממצביעי המרכז.
הסכנה הגדולה יותר מחכה להם דווקא מחוץ לרשימה. הערב נתניהו כבר קיבל את התמונה שהוא צריך לקמפיין: איש מרכז יהודי במקום השני במפלגה ערבית, ורע"ם שמצהירה שהיא רוצה לחזור לממשלה. מכונת הקמפיין לא תזדקק להרבה יותר. מבחינת הליכוד, זו הזדמנות פז לצבוע מראש כל ממשלה של איזנקוט, בנט וליברמן כממשלה שתלויה במנסור עבאס. סגלוביץ' אמור להקהות את הטיעון הזה. נתניהו, מן הסתם, יעשה ממנו את ההוכחה האולטימטיבית.
זו תהיה ההתנגשות שעליה יקום או ייפול הניסוי הזה.
התרעות פיקוד העורף