בסוף אביבי דיבר ללא הפרעות. הפרט הזה חשוב, משום שהוא מספר משהו על הקהל שהתכנס באודיטוריום בחיפה: האהדה הפוליטית הייתה ברורה, אבל גם בתוך החבורה הצעירה היו מי שהתעקשו להשאיר מקום לדעה אחרת.
לא פגשתי שם חניך שאמר שהוא מצביע למפלגות הממשלה הנוכחית. זה לא אומר שלא היו, אבל אם היו, הם בהחלט היו מיעוט שקט. גוש השינוי היה הרוב הברור. "ברור שרובנו כאן מגוש השינוי. אבל אני מאמין שיש גם כמה מגוש הימין", אמר לי אחד החניכים בחבורה שעמה שוחחתי.
אלה חניכי מכינות קדם-צבאיות, צעירים שבחרו מיוזמתם להקדיש שנה נוספת להכנה לשירות ולתרומה לחברה. המחויבות הזאת נכחה ברקע השיחות על גיוס, ביטחון והנהגה. הם עומדים לפני שירות צבאי, וההבטחות שנשמעו מהבמה נוגעות גם לחיים שלהם.
זו תגובה של חניך אחד, שזכה לחיוכים מהחברים. "עד כדי כך אנחנו לא סובלים את הליכוד", אמרה לי חניכה אחת. ביציאה, כמה חבר'ה תפסו את אביבי לשיחה, ואחת הבנות שאלה: "מה יש לכם נגד ערבים? הם 20% מהארץ". אביבי השיב לה: "אנחנו לא נגד ערבים, אנחנו נגד המנהיגים שלהם כרגע לכנסת, משום שהם תומכים במי שרוצה לחסל אותנו". אביבי היה אדיב והשתדל לענות לחניכים שפגשו אותו בקומת הכניסה, אבל גם שם השאלות היו קשות, עם הרבה ביקורת ומעט מאוד, אם בכלל, הסכמות.
"הוא חתיכת רוק סטאר! תראו אותו", אמר אחד החניכים. בסביבתו, כך נראה, הנהנו בהסכמה. גולן זכה לתשואות רבות, וגם כשדיבר על פתרון הסכסוך עם הפלסטינים, הקהל הצעיר הגיב בהתלהבות.
בשביל פוליטיקאי, זה ערב שאפשר לצאת ממנו זקוף מאוד. כמעט להתהלך כטווס. אתה מדבר על העקרונות שלך, והקהל מריע, מציב יעד, ומולך יושבים צעירים שנראים מוכנים ללכת איתך. גולן דיבר על 15 מנדטים ומעלה ועל הדמוקרטים כמפלגה השנייה בגודלה בקואליציה הבאה. בתוך האודיטוריום, קל היה להבין מאין מגיע הביטחון.
כן, זה היה קהל שבוי: רובו השתייך מראש למחנה שהמועמדים המרכזיים ביקשו לחזק. את נציגי עוצמה יהודית והציונות הדתית, כאמור, המארגנים בחרו שלא להזמין. האם הצעירים האלה מייצגים את הלך הרוח בקרב המצביעים בפעם הראשונה? סביר להניח שלא, אבל ליום אחד, שבועיים לבחירות, יאיר גולן יכול היה להיות מרוצה מאוד.
התרעות פיקוד העורף