בשנת 2019 התמודד גרין לכנסת בראש צומת וקיבל 15 אלף קולות, רובם של חקלאים ובני מושבים (כמוהו). נתניהו, שלא מוותר על אף קול, חמד את הקולות האלה ושכנע את גרין לפרוש מהתמודדות לפני בחירות 2020. השניים חתמו על הסכם, שגרין טוען עד היום כי לא כובד.
נקפוץ ליולי השנה. ב-23 בחודש מופיע לפתע מסרון מאלי גולדשמידט בוואטסאפ של גרין, ובו לינק לריאיון שנתן גולדשמידט לערוץ 7 תחת הכותרת "מפלגת העבודה מתה, נדרשת ריבונות ממערב לירדן". גרין שולח לגולדשמידט תגובה בדמות תוצאות סקר אחרון שערך בעניין מפלגתו, צומת.
גולדשמידט לא מצרף את כל הסרטונים שהוא עצמו צילם והפיץ עד לא מזמן, ממש כמה חודשים לפני ה"התפכחות". סרטונים שהמושג שנאה קטן עליהם. שוב ושוב הוא חירף את נתניהו והאשים אותו בטבח, סיפר ש"סנוואר עשה לך בית ספר", והגחיך את נתניהו, את הליכוד, את הממשלה, את מי שלא תרצו.
ביוני 2023 שלח גולדשמידט לחברו לשעבר במפלגה אופיר פינס וואטסאפ נוסטלגי ובו סיפר: "היום פנה אליי מישהו ואמר לי 'אתה ואופיר פינס חסרים לי בכנסת'. וזו לא הפעם הראשונה שאומרים לי. אנחנו כנראה מזוהים עם מה שהייתה מפלגת העבודה עד לפני כעשור או שניים...סתם רציתי לחלוק איתך את החוויה".
בסוף יולי השניים נפגשים, אחר כך כותב גולדשמידט לגרין: "היי משה, תודה על האירוח הספונטני, נהניתי מאוד מהמפגש וגם מההיכרות עם יונתן. אני נפגש עם וינטר ברביעי".
עו"ד אבי עייש הוא פעיל ליכוד מרכזי לשעבר מאשקלון, שעבר בשלב מסוים ליש עתיד. גרין עונה: "צריך מישהו כמו וינטר, ואז זה ייתן בכל הארץ תוצאה עכשיו". עולים שמות נוספים: גלעד ארדן, ש"מבקש פגישה בדיוק עכשיו, וזה מוזר" (כך כותב גרין).
הימים חולפים, הסקרים נמשכים. צומת לא ממש עוברת את אחוז החסימה. מעלים אפילו את שמו של אבי דיכטר. עושים סקר. גולדשמידט: "בשום אופן שהסקר יפורסם ב'מעריב'. וינטר יהרוג אותי וינתק את הקשר מיידית. אלה סקרים פנימיים בלבד".
גרין משיב: "תנסח שאלה". גולדשמידט: "האם תצביע לצומת בראשות וינטר, אלי גולדשמידט ומשה גרין? ולא לפרסום ב'מעריב', סקר פנימי שיועבר לוינטר".
להלן ההתכתבות שאחרי הסקר המדובר. גולדשמידט: "צומת וגולדשמידט: 0.8%. צומת עם וינטר: 2.2%. אם תחשוב שיש בסיס להיפגש שוב, בסדר. אם לא, גם בסדר. ובהצלחה. אני מעריך ששותף נוסף יעביר את הקבוצה את אחוז החסימה. להחלטתך. עם שותף רציני נוסף שיעביר אותנו את אחוז החסימה זה יוריד אחרים מהתמודדות. זו פרו-אקטיביות שיכולה לשנות מצב. ישיבה על הגדר והמתנה מביאות את כולם לקו הגמר, כאשר כולם בעצם באפס סיכויים. רק מי שישבור את הסטטוס קוו של להיות לבד, יהיה לו סיכוי. זה ייצור דינמיקה חיובית".
ואז מצורפים שני שמות נוספים. גולדשמידט כותב לגרין: "יש אישור מיפעת וממשה לעשות סקר". יפעת היא יפעת בן חי שגב. הייתה אמורה להיות עדת תביעה במשפט נתניהו. התהפכה בעדותה, ועד מהרה מונתה על ידי ממשלת נתניהו ליו"ר מועצת הרשות השנייה (בינתיים בג"ץ הקפיא את המינוי). משה הוא פרופ' משה כהן-אליה, מי שהיה פעם בשמאל, התהפך וקפץ למחנה נתניהו, ומאז הוא מככב בתוכנית "הפטריוטים".
כן, שני אלה קפצו אף הם על העגלה, שאותה הגדיר מצוין גולדשמידט: להיות דומיננטיים ולצרף עוד ועוד שותפים שיעבירו אותנו את אחוז החסימה. הבעיה עם גרין היא שהוא מושבניק. מסודר מאוד בחיים. הוא מעולם לא שינה אידיאולוגיה. אני עוקב אחריו מאז ימי רפול. היה ימין אידיאולוגי חילוני ונשאר כזה. פחות פוליטיקאי, יותר איש עקרונות.
העניינים מתחממים, ובסוף נקבעת פגישה עם כולם. גולדשמידט מבשר עליה: "היי משה, אבי (עייש) ודני (ון בירן). ביום ראשון קבעתי פגישה בכפוף למצבכם עם משה כהן-אליה ויפעת בן חי שגב ביגאל אלון, בניין 2".
בפגישה הכל מתפוצץ. היא מתקיימת ב-23 באוגוסט במשרדו של כהן-אליה. בפגישה מציע גולדשמידט שכהן- אליה יהיה במקום הראשון, תא"ל ון בירן מציע שגולדשמידט יהיה במקום השני, ון בירן עצמו במקום השלישי, בן חי שגב רביעית, גדי יברקן חמישי. גרין, בעצם, בחוץ. גרין מבין שגולדשמידט, לדעתו, השתמש בו. "אני לא תעודת הביטוח שאתה מסדר לעצמך כדי לקבל שריון אצל ביבי", הטיח בו. למחרת הם החליפו וואטסאפים נזעמים באותה רוח. ב-19 בספטמבר הם מחליפים ברכת שנה טובה, ושם מסתיימים יחסיהם.
אלא שהרומן עם פרופ' כהן-אליה ובן חי שגב נמשך. צריך להדגיש: משה גרין וגדי יברקן חתמו על ברית פוליטית עוד לפני כל זה, והברית הזו שרירה וקיימת עד רגע זה. המפלגה חיה, קיימת ורצה. המאמץ היה לצרף אליה את אותם אישים מהימין (בהנחה שגולדשמידט אכן איש ימין): גולדשמידט, כהן-אליה, בן חי שגב, עייש, ון בירן. גולדשמידט הראשון שנפל, כנראה כי החלו לגשש איתו מהליכוד.
המטרה: לייסד רשימת ימין אידיאולוגי שאינה ימין. ליכוד, בלי נתניהו. משהו חדש, בלי הנטל של 7 באוקטובר. יום לפני המועד האחרון להגשת הרשימות לכנסת, ב-7 בספטמבר, יושבים החברים אצל גרין בבצרה. יושב שם כהן-אליה ומראיין מועמדים כדי להרכיב סופית את הרשימה. מנסים לדבר עם אמיר אביבי בטלפון. בן חי שגב מגיעה בעצמה (בסופו של דבר נעלמה בלי לחתום).
החברים יושבים עד עשר בלילה. ואז, לדברי גרין, מקבל כהן-אליה טלפון, ובו הבשורה שאביבי משתריין בליכוד. זמן קצר אחר כך כהן-אליה נכנס למכוניתו ונעלם. החברים מתפוגגים.
יברקן וגרין נשארים. הם ביחד מהרגע הראשון ואין להם כוונה לוותר. הם מקימים ורושמים מפלגת ימין אידיאולוגית שפונה גם ליוצאי אתיופיה ויוצאי הודו. "צומת בית ישראל". במקום הראשון יברקן, במקום השני גרין, במקום השלישי פעיל מרכזי של קהילת יוצאי הודו בישראל.
גרין מפוכח: "אני יודע שאנחנו נלחמים בתחתית, אבל זה עניין של עיקרון. אנחנו לא למכירה ולא מבקשים שריון מאף אחד. אנחנו מייצגים קהילות וקהלים. אני לא איש תמים, הבנתי בשלב מסוים שכל החברים ניסו לעשות עלינו סיבוב כדי לקבל שריון מנתניהו. חלקם הצליחו. אנחנו ממשיכים הלאה, בכל הכוח. את האידיאולוגיה שלי אני לא מוכר לאף אחד".
תגובת גולדשמידט: "הפסקת הקשר עם צומת ויברקן התרחשה לפני קבלת השריון. היא נבעה מכך שהסתבר שאין שום סיכוי לשיתוף הפעולה הזה להתקרב לאחוז החסימה ( כפי שקרה גם לשאר מיזמי ה'גוש השלישי'). זו הייתה תקופה שבה נבחנו כל מיני אופציות לשיתופי פעולה פוליטיים עם שחקנים שונים, ובחינה זו הייתה אחת מהן".
התרעות פיקוד העורף