הבית היה מלא. רוב המשתתפים היו מבוגרים, רובם המכריע יהודים. נציגות החברה הערבית הייתה מצומצמת מאוד. לא נתון מפתיע במיוחד ביישוב יהודי כמו קרית טבעון, אבל בהחלט תמונה מעניינת כשמדובר בחוג בית של מפלגה ערבית, המבקשת להרחיב את מעגל התמיכה שלה גם לציבור היהודי.
"אני מאוד מצטער שמנסור לא נמצא פה, כי הייתי רוצה לשמוע אותו", אמר. "כשאני שומע דברים מסוימים בערבית, דברים אחרים בעברית, זה מייצר חוסר אמון".
זו הייתה אולי השאלה החשובה ביותר של הערב, דווקא משום שלא הגיעה ממתנגד מוצהר של השותפות. האיש ביקש להשתכנע. הוא רצה להאמין במהלך הפוליטי החדש, אבל לא היה מוכן להתעלם מהפערים שהוא מזהה. אלא שהאדם שממנו ביקש תשובות לא היה בחדר.
סגלוביץ' לא ניסה להציג את עצמו ואת עבאס כבעלי השקפת עולם זהה. להפך. הוא הדגיש כי קיימים ביניהם פערים עמוקים, הנוגעים גם לזהות הלאומית ולנרטיבים ההיסטוריים, אך טען שאין הכרח שהפערים הללו ימנעו שותפות פוליטית.
לדבריו, ההחלטה לחבור לרע"ם נבעה מההבנה שאי אפשר להמשיך להדיר את הציבור הערבי מהמערכת הפוליטית. הוא תיאר את הדרת הציבור הערבי, המהווה כ-21% מאוכלוסיית ישראל, כסכנה לביטחון הלאומי. הוא גם הבחין בין רע"ם לבין מפלגות ערביות אחרות. בעיניו, ההבדל המרכזי הוא נכונותו של עבאס להיכנס לקואליציה ולקבל אחריות על החלטות הממשלה, גם כאשר הן אינן נוחות לו. שותפות, הסביר, אינה רק דרישה לתקציבים ולזכויות, אלא גם נכונות לשאת באחריות משותפת.
אלא שהקהל לא הסתפק בהצהרות על שותפות. שאלות על חמאס חזרו שוב ושוב, ובאחד המקרים נשאל סגלוביץ' כיצד תנהג רע"ם אם ממשלה שבה תהיה שותפה תידרש לצאת למבצע צבאי נגד הארגון. סגלוביץ' השיב כי גם בתקופת ממשלת השינוי, שבה הייתה רע"ם חברה בקואליציה, התקיימו מבצעים צבאיים בעזה. לדבריו, אם תתעורר מחלוקת שלא ניתן יהיה לגשר עליה, מפלגה רשאית לפרוש מהקואליציה, אך אין בכך כדי למנוע מהמדינה לפעול להגנתה.
בהמשך הבהיר את עמדתו האישית כלפי חמאס, שאותו הגדיר ארגון טרור שאין לאפשר לו להמשיך להתקיים כגורם המאיים על ישראל.
שאלות נוספות עסקו בחוק הלאום, בהכרה בישראל כמדינה יהודית, בשירות אזרחי לצעירים ערבים ובאפשרות שרע"ם תהיה שותפה לממשלה הבאה. גם כאן סגלוביץ' לא הציג פתרונות פשוטים. הוא הודה כי קיימים נושאים שבהם עמדותיו שונות מאלה של שותפיו החדשים, וכי השותפות תעמוד למבחן כאשר המחלוקות יהפכו להחלטות מעשיות.
באחת השאלות ביקשה משתתפת לדעת אם עצם הצטרפותו של סגלוביץ' לרע"ם הופכת את המפלגה לאטרקטיבית יותר גם בעיני מצביעים ערבים, או שמא היא עלולה דווקא להרחיק חלק מהם. משתתפת אחרת סיפרה כי ציפתה לראות בקהל לפחות מחצית משתתפים ערבים. השאלות הללו המחישו את אחד האתגרים של המהלך: לא די לשכנע יהודים להצביע למפלגה ערבית. צריך גם לברר כיצד הציבור הערבי מקבל את השותפות החדשה.
אחד המשתתפים הערבים סיפק תשובה אישית. הוא סיפר כי מעולם לא הצביע בבחירות לכנסת, אך הפעם בכוונתו להצביע לרע"ם בזכות השילוב החדש. מבחינתו, כך הסביר, מדובר בביטוי לאפשרות של זהות משותפת שחסרה לו.
בהתייחסו לגזענות בשיח הציבורי, מתח ביקורת לא רק על מי שמשמיעים אמירות קיצוניות, אלא בעיקר על מנהיגים פוליטיים שאינם מתייצבים נגדן. מבחינתו, שתיקתם מעניקה לגיטימציה להקצנה.
לקראת סיום המפגש הציג סגלוביץ' חזון פוליטי רחב יותר. הוא העריך כי בעתיד עשויות להתפתח התארגנויות פוליטיות חדשות, שיחברו בין קבוצות שונות בחברה הישראלית על בסיס אזרחי משותף. הצטרפותו לרע"ם, הסביר, היא מבחינתו צעד ראשון בכיוון הזה והוא יודע שמדובר בתהליך מתמשך.
אבל דווקא הערב בטבעון המחיש עד כמה הדרך לשם עוד ארוכה. הקהל שהגיע לא היה קהל עוין, להפך. רבים מהנוכחים ביקשו לשמוע, להבין ואולי גם להשתכנע. ובכל זאת, גם בחדר שבו הייתה פתיחות עקרונית לשותפות יהודית וערבית, שאלות האמון, הזהות והביטחון נותרו במרכז.
הנוכחות הגדולה הראתה שיש סקרנות כלפי המהלך החדש. השאלות הראו שהסקרנות הזאת אינה בהכרח תמיכה פוליטית, והיעדרותו של מנסור עבאס הזכירה שבסופו של דבר, כדי לשכנע את הציבור היהודי להצביע לרע"ם, לא מספיק לשלוח אליו שותף יהודי שמסביר מדוע הוא מאמין במהלך. גם עבאס עצמו יצטרך להגיע ולהשיב לשאלות.
תגובת יו"ר רע"ם, ח"כ מנסור עבאס, להיעדרותו מחוג הבית תצורף לכשתתקבל.
התרעות פיקוד העורף