הימין הישראלי הוא קודם כול מחנה לאומי. מחנה שמאמין בזהות היהודית של המדינה, בריבונות העם, בחירות הפרט, במשפחה ובמסורת. אין שום סתירה בין הערכים האלה לבין קבלה מלאה של הומואים ולסביות כבני אדם שווי זכויות. להפך. מי שמאמין בחירות הפרט אינו יכול לבקש חירות לעצמו ולשלול אותה מאחרים. ומי שמאמין בערכי המשפחה אינו יכול לדרוש מאב להתנכר לבנו רק משום שהוא הומו.
בין ההלכה לאהבת המשפחה: המקרה של יגאל גואטה
גם מצביעי הליכוד תומכים בשוויון זכויות ללהט"בים
בין שמרנות דתית להומופוביה: הקו שאסור לחצות
הבחירות הקרובות צריכות לסמן מפנה. אם תקום ממשלת ימין חדשה, עליה להבהיר שההומופובים הקיצוניים לא יהיו חלק ממנה. אם המחיר יהיה ויתור על פינדרוס ודומיו והקמת קואליציה עם סיעות מתונות מהמרכז, זה מחיר שראוי לשלם. לא כל מי שמוכן לתמוך בממשלה ראוי להיות שותף לה.
הימין הליברלי אינו צריך להתנצל על היותו ימני, יהודי ולאומי. והוא בוודאי אינו צריך להתנצל על תמיכתו בזכויותיהם ובכבודם של הומואים ולסביות.
פינדרוס מצטט את הפסוק "ולא תקיא הארץ אתכם". אבל הוא התבלבל בכתובת: לא הארץ תקיא את אמיר אוחנה ואת חברי הקהילה הלהט"בית. הימין, שהוא ליברלי במהותו, הוא שיקיא מתוכו את פינדרוס ואת פלגי השנאה ההומופוביים. והם יישארו מחוץ לממשלה הבאה.
התרעות פיקוד העורף