1949
ב-25 בינואר 1949 צעדה מדינת ישראל הצעירה אל הקלפיות במערכת הבחירות הראשונה בתולדותיה. הבחירות, שתוכננו להתקיים באוקטובר 1948 ונדחו בשל קרבות מלחמת העצמאות, נערכו רק לאחר מִפקד אוכלוסין מיוחד שהצריך עוצר בית מלא בן שבע שעות. 430 אלף בעלי זכות בחירה בחרו את "האספה המכוננת", שתפקידה המקורי היה לחוקק חוקה, משימה שהתחלפה בהכרזה עצמית ככנסת הראשונה, אשר שרדה שנתיים וחצי בלבד. המערכה הסוערת התנהלה על לוחות המודעות ברחובות. הכרזות עוצבו בסגנון דרמטי, שתפקידן המרכזי היה ללמד את העולים החדשים את אותיות המפלגות.
לצד מפלגות אלו, נרשמו הצלחות מגזריות מפתיעות. למשל של רשימת הנשים ויצו, שהשיגה מנדט בודד תחת הסיסמה "האם, האזרחית, הבונה - קולך ל-נ'".
1951
ב-30 ביולי 1951 צעדה מדינת ישראל אל הקלפיות בבחירות מוקדמות ויצריות במיוחד. המשבר הקואליציוני החריף שפרץ סביב סוגיות דת וחינוך במחנות העולים, לצד קליטה המונית של כחצי מיליון עולים חדשים, העמיד את המשק הישראלי במבחן, זאת תחת עולו החונק של משטר הצנע והקיצוב ההיסטורי.
מחלקת ההסברה של מפא"י לא נותרה חייבת והשיבה בכרזה "הסוס נגמר מהר, הביאו לי אחר!". בגין הוצג בה כדמות הנוטשת סוס מותש שעליו השלט "עסקת הנשק" (כעקיצה על עברו המחתרתי באצ"ל), וממהרת לקפוץ על זנבו של סוס חדש הנושא את השלט "אפליה עדתית".
1955
אף שמפא"י ניצחה, היא ירדה ל-40 מנדטים. ההפתעה הדרמטית הייתה הזינוק המטאורי של חרות, שהכפילה את כוחה ל-15 מנדטים. בגין השתמש בתחושות הקיפוח של העולים החדשים, דבר שקיבל ביטוי בכרזת המפלגה שנשאה את הכותרת "מיזוג גלויות בנוסח בן-גוריון". חרות תקפה את מדיניות כור ההיתוך המפא"יניקית, והאשימה את השלטון במחיקת הזהות הייחודית של העולים ובהפיכתם למקשה אחת. הקריקטורה הציגה את בן-גוריון כדמות רב-ראשית בעלת גוף אחד, שממנו בוקעים ראשים סטריאוטיפיים של עולים מעדות שונות הזועקים: "אני מתימן", "אני ממצרים", "אני מעיראק" ו"אנא קורדי!".
1959
1961
תנועת חירות של בגין השיקה קמפיין תגובה המהדהד את משחקי המילים של מפא"י תחת הקריאה: "הפעם - הגידו לאו לתעלוליו!". בכרזה קריקטוריסטית הוצג בן-גוריון כמי שמשחק "קוקו" עם הציבור: לפני הבחירות הוא דוחף ומחביא קופסה שעליה כתובים הגזירות והמיסים ("מס הכנסה", "מס קניה", "היטלים"), ומיד לאחר הבחירות הוא משחרר את הקפיץ והמיסים קופצים החוצה כמו שד מקופסה היישר אל פניו של האזרח המופתע.
בבחירות אלו הצטרף שחקן נוסף: המפלגה הליברלית, שנולדה מאיחוד של הציונים הכלליים והפרוגרסיבים. המפלגה החליטה לפנות אל הציבור הישראלי דרך עולם המושגים הפופולרי של מגרשי הכדורגל. בכרזה שהציגה רגלי כדורגלן בועטות נכתבה הסיסמה "תן למפא"י מכת עונש!". בבחירות אלו הליברלים הגיעו ל-17 מנדטים.
1965
קמפיין הבחירות התאפיין בכניסתם של שחקנים חדשים. רפ"י ניסתה להציג קו מודרני עם כרזה ועליה איור של מודל האטום והסיסמה "תקופה חדשה, יוזמה חדשה, אנשים חדשים, מחשבות חדשות", במטרה למצב את המפלגה כחלופה צעירה לאשכול.
1969
כרזת הבחירות נשאה את דיוקנה לצד הסיסמה "תן לה את קולך - וְחַזֵּק את קולה!". הכרזה נחתמה בשורה הממלכתית "רק על הנהגת אמת אפשר לסמוך", ששיחקה על אותיות פתק ההצבעה.
1973
הבחירות הציגו שחקן חדש ומאוחד בזירה, גוש הליכוד, שהוקם חודשים ספורים קודם לכן כחיבור של גח"ל, הרשימה הממלכתית והמרכז החופשי, בראשות מנחם בגין. הם השיקו קמפיין תחת הסיסמה "תן סיכוי לשינוי!", שהתמקד במיסים ובבירוקרטיה.
לאחר המלחמה הליכוד תקפה את גולדה מאיר ואת צמרת הביטחון בסיסמאות כמו "היכן הכוורת שלכם?" ו"אינכם כשירים להנהגה כלל". המערך נאלצה לעבור למגננה תחת הכותרת "הבחירות אינן חשאיות", שהפצירה בבוחרים לא להטיל לקלפי פתק של "כעס, מחאה ואכזבה". מפלגת השלטון ניסתה לשדר ממלכתיות מאחדת תחת סיסמת החירום החדשה שאחרי המלחמה: "תן כוח לשלום ולביטחון - הצבע מערך".
1977
הליכוד ניצלה את נכונותה של המערך לפשרה טריטוריאלית ביהודה ושומרון, וטענה כי מדיניות השמאל תוביל להקמת מדינת טרור חמושה בלב הארץ. המפה הימנית בכרזת הליכוד הדגישה במספרים את גבולות הקו הירוק, בעוד המפה השמאלית צבעה באדום בוהק את טווח האש הארטילרי הפוטנציאלי מיהודה, שומרון ועזה, המראה כיצד ירי תותחים ישלוט ישירות על ערי המרכז.
במערך ניסו לבלום את הסחף בקמפיין הפחדה. בכרזה אחת, תחת שם הכיסוי "המועצה למניעת אסונות", הוצג איור של אצבעות משולבות לצד הסיסמה "רק שנעבור את הליכוד בשלום". בכרזה שנייה, תחת הכותרת "תזמורת בצורת", הציגה המערך קריקטורה של הנהגת הליכוד כלהקה כושלת שבה בגין מופיע בחזית כ"מאסטרו-פסנתרן" ולצידו חבריו למפלגה המנגנים בכלים שונים. הטקסט עקץ אותם כמי ש"מנסים לנגן כבר 28 שנים אותו פזמון דמגוגי ישן", וקרא לבוחר: "תן להם באופוזיציה לנגן!".
1981
המערך הובילה קמפיין שנועד לערער על כשירותו של בגין להנהיג. במסגרת זו הופץ ספרון בדיחות רשמי ובו קריקטורה של בגין כבלון מנופח המרחף מעל גוף זעיר בחליפה תחת הכותרת: "בגין… וכל שאר בדיחות הליכוד. כמו שהצברים אומרים". זה היה ניסיון להציגו כאישיות לא רצינית מול ה"צבריות" הממסדית. מודעה נוספת של המערך הזהירה: "הפעם אתה באמת חייב לבחור בין בגיניזם למשטר נאור", כאשר המילה "בגיניזם" מוסגרה בכתם שחור מאיים.
בבחירות הללו נולד שחקן ימני אידיאולוגי חדש שאיגף את בגין מימין: מפלגת תנועת התחיה (בהובלת גאולה כהן ויובל נאמן), שפרשה מהליכוד במחאה על פינוי סיני. כרזת התחיה הציגה דימוי חלוצי בשחור-לבן של צעיר מניף דגל ישראל תחת הטקסט: "עזבנו איש את מפלגתו אשר נתנה ידה לנסיגה... להרים את הדגל שהושפל".
1984
הדו-קרב גלש בעוצמה ללוחות המודעות ברחוב. הליכוד הציגה כרזה פוליטית-חברתית תחת הכותרת "מוריס הקטן מקריית שמונה", הכרזה הציגה איור של ילד ישן בשלווה במיטתו לצד לוח שנה המראה את השנים 1980–1982, והסבירה כי מוריס גדל בצל קטיושות וכעת הוא ישן טוב בלילה בזכות הליכוד והמלחמה שהרחיקה את המחבלים. המערך השיקה כרזה מעוצבת על רקע ירוק עז עם ציורי פרגים אדומים, שנשאה את הסיסמה: "הארץ הזאת יפה באמת". מטרת הכרזה הייתה ליצור ניגוד לטראומת המלחמה בלבנון ולשכול, ולהחזיר את השיח אל הישראליות השלווה.
ערב מלחמת יום הכיפורים, בראשית אוקטובר, הציגה המערך בראשות גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין כרזות שבהן התנוסס המונח "קו בר-לב", לצד הקביעה ש"על שפת הסואץ שורר שקט" וכי מדובר בהוכחה ל"קוצר הראות של מנהיגי גח"ל".
1988
הבחירות לכנסת ה-12 בנובמבר 1988 התקיימו בצל אירועים ביטחוניים מורכבים, ובראשם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, אשר הקצינו את השיח המדיני והובילו לקרב חזיתי חריף בין שלל כוחות על לוחות המודעות.
הליכוד בראשות שמיר הציגה קו ממלכתי והשתמשה בערכי הביטחון בכרזה שהתנוססה בצבעי כחול-לבן עם יונים צחורות מעופפות, תחת הסיסמה "ביטחון אישי; שלום אמיתי; משק חופשי. רק הליכוד יכול".
המערך בראשות פרס, תחת הכותרת "או שאתה מצביע מערך או שאתה ר"צ לשמיר", הציגה מודעה שנושאת את דיוקנו של שמיר וטקסט שמתריע מהסקרים שמצביעים של תיקו בין הגושים. "כששמיר ישאג את שאגת הניצחון ושרון יהיה שר הביטחון", נכתב שם, "תוכל לספר לחברה שבסך הכל המצפון שלך רצה להגיע הביתה בשלום".
1992
מלחמת הלוחות של 1992 סיפקה כמה מההברקות הפרסומיות הזכורות. מפלגת העבודה השיקה את הסיסמה האיקונית "ישראל מחכה לרבין", שהתבססה על שיר המורל של חיים חפר ממלחמת ששת הימים "נאצר מחכה לרבין". הכרזה הציגה את דיוקנו הממלכתי ואת עברו הביטחוני המפואר של רבין כרמטכ"ל מלחמת ששת הימים לצד הקריאה לשינוי.
רבין מצא את עצמו תחת מתקפה מצד הליכוד בשל השמועות על הרגלי השתייה שלו. הכרזה הציגה את תמונתו כשהוא לוגם מכוס יין תחת כותרת האזהרה הזועקת: "סכנה! האגודה ללוחמה באלכוהוליסט", כניסיון לפגוע בתדמיתו הממלכתית. בהנהגת שמיר, הליכוד דבקה בסיסמה המסורתית: "רק הליכוד יכול".
1996
העבודה בראשות שמעון פרס ניסתה להישען על גל האהדה הציבורי שלאחר הרצח, והשיקה כרזה המציגה את דיוקנותיהם של רבין ופרס תחת הסיסמה הסנטימנטלית "את השלום הזה אי אפשר להפסיק", על משקל "את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק". כדי לחזק את התדמית הביטחונית של פרס, הופצה גם הסיסמה הממלכתית "ישראל חזקה עם פרס".
1999
2001
2003
2006
2009
2013
2015
אפריל 2019
2019–2021
במהלך המשבר הפוליטי התקיימו חמש מערכות בחירות, ואין-ספור קמפיינים. ב-2021 הוציאה העבודה קמפיין תחת הסיסמה "מפולת מדינית, כניעה לקיצוניים, צוללות, חקירות - ביבי איבד שליטה". מפלגת כחול לבן של בני גנץ הוציאה את הסיסמאות "אם האגו יילך, ביבי יילך" ו"זה בני בכנסת או ביבי לתמיד". הליכוד הציגה את נתניהו תחת הסיסמה "הרבה פוליטיקאים. מנהיג אחד". נפתלי בנט בראשות מפלגת ימינה רץ תחת הסלוגנים "שומרים על הבית ימינה" ו"נפתלי בנט - יש מנהיגות אחרת".
2022
בבחירות לכנסת ה-25 שנערכו ב-1 בנובמבר 2022, עם פירוקה של ממשלת בנט-לפיד, לפיד, ראש הממשלה היוצא, רץ עם הסלוגן "באנו לשנות. ממשיכים לשנות".
ראש האופוזיציה דאז ומפלגת הליכוד בנימין נתניהו רץ עם סלוגנים שקראו לבחור במפלגתו כדי להקים ממשלה יציבה שתחזיק מעמד ארבע שנים. כך השתמשה הליכוד בסיסמאות "רק הליכוד יקים ממשלה יציבה" ו"נתניהו. ימין חזק ל-4 שנים. זה תלוי בך", ואכן, הממשלה שהוקמה לאחר הבחירות, שבמהלך כהונתה התרחש טבח 7 באוקטובר, ובעקבותיו מלחמת חרבות ברזל וכן שתי מלחמות איראן, מסיימת בימים אלה קדנציה מלאה של ארבע שנים.
התרעות פיקוד העורף