כשהם נשאלים מי היה ראש הממשלה למעלה מ-18 שנים, רובן ברציפות, ומי הגה, יזם, הוליד והמציא את התפיסה של "הכלת חמאס" והפיכתו לנכס, הם עונים את התשובה הנכונה. הם לא מוכנים להצביע לו פעם נוספת. הם לא מוכנים לאכול את השקר הזה פעם נוספת. הם אוהבים את המדינה אפילו יותר מכפי שהם אוהבים את נתניהו.
אם הנבואות לגבי אחוז ההצבעה הכללי יתממשו, הסיכויים של עופר וינטר והנדל-זליכה לעבור קלושים. אפילו משה פייגלין וסמוטריץ' יצטרכו להתאמץ. זה מצב שנתניהו לא מכיר. זה חסר תקדים. בצד השני הצליח גדי איזנקוט במה שיאיר לפיד נכשל בו בפעם הקודמת: הוא סידר את הגוש סידור אידיאלי. אפילו בני גנץ פרש.
כולם מחוברים בהסכמי עודפים. לא תהיה שריפת קולות. למרות הביקורת והקטטות הפנימיות, הגוש נמצא במומנטום. מגמת הירידה והגלישה בסקרים נבלמה. הפערים בהתאמה לראשות הממשלה צמחו. התחושה שזה אפשרי משתלטת על השיח. עשרות אלפי ישראלים נוהרים מחו"ל כדי להשתתף במבצע ההצלה של מדינתם. כן, זה אפשרי. כן, אנחנו יכולים. תאמינו. אין מועד ב’. אסור שיהיה.
התרעות פיקוד העורף