אנורקסיה נרבוזה היא מחלה שעלולה להיות מסכנת חיים, המאופיינת ברצון פתולוגי קיצוני להפחית במשקל ובהתעסקות כפייתית באכילה ובדימוי הגוף. בעבר, נהוג היה לקטלג אותה כמחלה שמקורה נפשי, עם נטייה גנטית, אולם מחקרים עדכניים מעידים, כי יתכן שישנם גם גורמים פיזיים ומטאבוליים שתורמים להתפתחות המחלה אצל אנשים מסוימים דווקא ולא אצל אחרים.
אחרי מאבק ממושך באנורקסיה: קארין באומן הלכה לעולמה
קיימים שני תתי סוגים של אנורקסיה נרבוזה:
האחד - אנורקסיה מגבילה, בה יגביל החולה את כמות הקלוריות הנאכלות, על ידי אכילה מועטה מאוד.
השנייה - האנורקסיה הבולימית, בה בנוסף להגבלת המזון יחווה החולה אפיזודות זלילה והקאות לחילופין.
המחלה שכיחה במיוחד אצל נשים, ובפרט בקרב נשים בגיל ההתבגרות או נשים צעירות. היא מתאפיינת בניסיון לשמור על משקל גוף נמוך במיוחד, על ידי אכילה מועטה מאוד, פעילות גופנית מואצת מאוד, או שילוב של שתיהן יחד.
עם טיפול נכון, ניתן להביא לריפוי המחלה אצל כ-46% מהחולים, אולם מחלה שמתדרדרת עלולה להסתיים במוות, בסיכוי של כ-5%.
כיצד נזהה אנורקסיה?
ישנם מספר קריטריונים לזיהוי אנורקסיה. הראשון שבהם הוא ירידה דרסטית במשקל, של מעל ל-15% ממשקל גוף תקין.
מצב זה שנמשך מעל לשלושה חודשים עשוי להתבטא גם בנשירת שיער, ביובש בעור, בשבירת ציפורניים ובהפסקת המחזור אצל נשים.
אצל מרבית החולים, ניתן להבחין בעיסוק מוגזם באוכל וטקסים סביבו: הוצאת המזון הלעוס מהפה, הכנת ארוחות לאחרים וסרוב לטעום מהן ורכישת מזון אובססיבית.
בשלב זה הם עשויים לחוות גם דימוי גוף ירוד ומעוות התופס את הגוף כשמן גם כשאינו שמן כלל, ומתבטא לעתים בלבישת בגדים גדולים שיסתירו את הגוף, פחד אמיתי מעלייה במשקל בעקבות אכילת משהו קטן והתחלה של התנהגות מסתירה: זריקת המזון לפח, הקאה לעיתים או כל התנהגות שתסתיר את כמות המזון שבאמת נאכלה.
אנורקסיה לא מטופלת יכולה להוביל למגוון תופעות בטווח הרחוק:
בעיות במחזור ובעיות בכניסה להיריון
בעיות הורמונליות, כגון פגיעה בבלוטת התריס
ירידה בחום הגוף הקבוע
פגיעה בצפיפות עצם
עצירויות ובעיות מעיים
לחץ דם נמוך
דופק נמוך
נשירת שיער
אנמיה
בעיות בלב, כגון הפרעות בקצב הלב
דיכאון ומחשבות אובדניות
כדי להבין איך יכולה המחלה להתדרדר למוות חשוב להבין את שלושת שלבי הרעב:
הגוף מזהה מצב הרעבה כאשר לא אכלנו מעל ארבע שעות ברצף במהלך היום כשאנו פעילים. בלילה הגוף יודע שזה זמן צום. בשלב הראשון הגוף ינצל את מאגרי הגליקוגן שבגוף. אלו אותן שרשראות גלוקוז ארוכות שנאגרות בכבד ובשרירים לזמני רעב קצרים. הן יספיקו לגוף למשך יממה, ויופרשו ישירות למוח. הדלק של המוח הוא הגלוקוז ולכן הגוף יתעדף את תחזוקת המוח לכל אורך ההרעבה, על פני תפקודים לא חיוניים בגוף. במקביל, הגוף ילמד להכין גלוקוז מחומרים אחרים בגוף: חלבונים שהוא תופס כלא חיוניים, דוגמת אלו שבשרירים, בעור ובשיער, ושומנים, אם מספקים לו כאלו. במצב כזה, הגוף מפרק את אותם החלבונים והשומנים ומייצר מהם גלוקוז.
בשלב השני, לאחר כשלושה שבועות ללא אספקת קלוריות תקינה, הגוף יעבור שינוי ואדפטציה - התאמה למצב החדש, ויאט את קצב חילוף החומרים של הגוף, כדי לשמר את האנרגיה המועטה שהגוף מקבל. המשמעות של מצב זה, היא שאם קודם נזקקנו ל-1500 קלוריות, נניח, כדי לתחזק את הגוף במצב מנוחה, רק לצורך נשימה, פעילות הכליות, הלב והמוח, עכשיו אם נחזור לאכול כמו לפני ההרעבה, נעלה במשקל, כי הגוף למד להתייעל ולהוציא פחות קלוריות. בשלב הזה הגוף גם יעבור לדלק אחר למוח - גופי קיטון, כאשר הכבד יפרק שומנים לגופי קיטון, שינוצלו לאנרגיה וכדלק למוח. שלב זה יכול להימשך חודשים ואף שנים - תלוי במידת ההרעבה ובתפקוד הגוף ובשלב זה תהיה ירידה משמעותית במשקל ובמאגרי השומן.
זהו שלב שחווה רוב מי שירד במשקל לאחר דיאטות, שכאשר יחזור לאכול רגיל, יחווה עלייה במשקל, של מעבר למה שהיה בו קודם, שכן חילוף החומרים הואט והגוף למד לפעול יעיל יותר, עם פחות אוכל.
בשלב השלישי והקיצוני יתרוקנו לחלוטין גם מאגרי השומן והגוף יצטרך לפרק גם חלבונים חיוניים כדי לתחזק את פעילות המוח והגוף, ואז יפרק את החלבונים שבלב, בכבד, ובאיברים אחרים שבגוף ותיגרם קריסת מערכות ומוות. חולי אנורקסיה שמגיעים לשלב זה יאושפזו ותינתן להם אינפוזיה.
הטיפול באנורקסיה חשוב והוא כולל טיפול של דיאטנים וטיפול נפשי. חשוב לשים לב למחלה בשלבים ראשוניים כדי למנוע סבל ונזקים ארוכי טווח לחולה.
הכותבת היא דיאטנית קלינית ויועצת לחברת הרבלייף