קיץ, חם, ואנו מרבים לבלות בים. יש להניח שכשאומרים “ים" האסוציאציות הראשונות הן מים, חול, בגד ים, מטקות, צלילה, דגים ואולי גם ארטיק ואבטיח.
תתעלמו מהריח שלו: חמישה יתרונות בריאותיים מדהימים שיש בשום
מאילון מאסק עד קים קרדשיאן: תרופת ההרזיה שמשגעת את הסלבס והעולם כולו
מזונות שמקורם בים נתפסים לעתים כאוכל יקר, ואפילו יוקרתי, אבל לים יש היסטוריה רבת־שנים בתרבויות שונות כספק אוכל בסיסי. לתוצרתו יש מסורות קולינריות של מנות פשוטות, על בסיס דגים, פירות ים או אצות, הנצרכות מדי יום באזורים כמו סקנדינביה, יפן, סין, פורטו ריקו, סקוטלנד, וויילס, איסלנד ועוד.
אין זה מפתיע שיצרני מזון, דייגים, שפים, תזונאים וגם גורמים המקדמים תזונה בת־קיימה - המיטיבה עם האדם והסביבה - מתלהבים מהתוצרת הימית, בפרט כשמדובר באצות, המכונות גם "ירקות ים". יש אלפי סוגים של אצות, אבל רק כמה עשרות מהן טובות למאכל. סוגי האצות הנפוצים ביותר הם וואקמה וקומבו.
תזונה בת־קיימה
מקורות מהחי ומהצומח באוקיינוסים הולכים ומידלדלים כתוצאה מדיג ומציד וכתוצאה משינוי בתנאי הסביבה. במקביל, הולך וגדל הביקוש עקב הגידול באוכלוסייה על פני כדור הארץ.
מזון יבשתי מהחי, כמו בקר ועוף, דורש שימוש בדלקים, בחומרי הדברה או בדשנים (גידולים להזנת בעלי חיים). שימוש זה מגביר את שיעור פליטת הפחמן ומנצל משאבי קרקע גדולים. תנובת הים, לעומת זאת, יכולה להיות מקור חלופי איכותי לחלבונים מהחי ביבשה.
לשם המחשה, אצות לסוגיהן יכולות לקלוט כ־173 מיליון טונות של פחמן מדי שנה, בערך כמו הפליטות השנתיות של מדינת ניו יורק. הן מספקות תמיכה למערכת האקולוגית הימית, בעצם תרומתן להרחבת בית הגידול של הדגים, המגוון הביולוגי הימי ושיקום האוקיינוסים.
עושר תזונתי
את טעם האצות למדנו להכיר בעיקר כשהן מגולגלות עם אורז ותוספות מגוונות במאכל האסייתי הפופולרי בישראל - הסושי. אך מאז השתלבותו של הסושי בקולינריה המקומית ועד היום עברו לא מעט אצות בים וגם בבריכות גידול מלאכותיות שהוקמו במטרה להגיע ליעדים אחרים, מעבר לסושי המוכר. את האצות ניתן לרכוש גם כקוביות תיבול, תוספי תזונה וחטיפים. הן משתלבות במרקים, בסלטים ובתבשילים שונים.
האם אצות הן סופר־פוד? לאצות צפיפות תזונתית גבוהה, כלומר עושר של רכיבים תזונתיים ביחס לתרומה הקלורית: חלבון, סיבים תזונתיים ומינרלים בהם יוד, מגנזיום וסידן. יש לזכור כי ככל שהמזון הוא קשה יותר להשגה בגלל כמות מצומצמת או מיקום גיאוגרפי - כך מאמיר מחירו וקל יותר למשווקים למתגו ולמכור אותו כ"מזון־על".
אך יש לזכור כי מאוד טרנדי לתייג מזונות עם שפע רכיבים תזונתיים חשובים כ"סופר־פוד" או כ"מזון־על". למעשה אין דבר כזה "מזון־על", מאחר שכל סוגי הירקות, הפירות, הקטניות, הדגנים המלאים ומזונות אחרים הם חשובים. הגיוון של כולם יחד בעל ערך רב הרבה יותר מזה שקיים בירק או בפרי יחיד ומיוחד, עם או בלי מירכאות.
מקור למינרלים
ישראל מפותחת מאוד בטכנולוגיות מים. אחת מהן היא טכנולוגיית ההתפלה, שהופכת מי ים לראויים לשתייה ולחקלאות. זהו תהליך מבורך ונכס למדינת ישראל, אך החיסרון התזונתי בתהליך ההתפלה הוא הסינון ה"יעיל מדי" של המערכות המסלקות - פרט ללכלוך - גם מינרלים חיוניים, כמו יוד ופלואור. גוף האדם אינו מייצר מינרלים, ויש לספק אותם במזון. מקור המינרלים הוא בכדור הארץ: הצמחים שואבים את המינרלים מהקרקע, ואנחנו צורכים אותם ישירות מהצמחים ומהמים ובעקיפין מבעלי החיים.
אחד המינרלים העיקריים שבאצות הוא היוד. מקורות נוספים ליוד הם מאכלי ים - דגים ופירות ים, וגם מוצרי חלב, ביצים ומלח מועשר ביוד.
היוד משפיע על תפקוד בלוטת התריס, החיונית לחילוף החומרים, לשמירה על קצב גדילה תקין ועל ההתפתחות הקוגניטיבית. במהלך הריון חיוני היוד להתפתחותו התקינה של העובר. מחסור ביוד עלול לגרום לעייפות, לעלייה במשקל, ליובש בעור ולעצירות. מחקרים בארץ ובעולם מלמדים כי המחסור ביוד שכיח בקרב האוכלוסייה.
אצות מהוות מקור טוב גם למינרל חשוב נוסף - מגנזיום. חוסר מגנזיום במי השתייה לאורך זמן כתוצאה מהתפלת המים עלול לגרום לירידה בכמות המגנזיום בגוף, ובעקבותיה לעלייה בתחלואה - עלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם ואף לתמותה. מחקרים שנעשו בארץ מצאו קשר בין אוכלוסיות באזורים מסוימים, איכות המים באזורים אלה (כמות המינרלים) ומספר הסובלים ממחלות לב וכלי דם.
כמחצית מהמגנזיום שבגוף נמצא בשלד ומסייע לחוזק העצמות. יתר המגנזיום מצוי בתאים שברקמות הרכות כמו שרירים, כליה, כבד והנוזל הבין־תאי. בתאים אלו הוא משתתף ב־300 תהליכים שונים בקירוב, ובמגוון מערכות כמו השרירים, שבהם הסידן מכווץ אותם והמגנזיום מרפה אותם, מערכת העצבים ומערכת החיסון. בנוסף, המגנזיום משתתף בתהליכי ייצור אנרגיה, פעילות בלוטת התריס, שמירה על רמת הסוכר בדם והפרשת אינסולין.
למה לשים לב?
כאמור, האצות עשירות במינרלים נוספים כמו ברזל, סידן ונתרן. תשומת לב רבה נדרשת לצריכת מינרל נוסף - נתרן (מלח). צריכה עודפת מעלה את הסיכון ליתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם ושבץ מוחי. מומלץ לקרוא את תוויות המזון שעל מוצרי המזון השונים ובכללם את הכתוב על אריזות האצות. להעדיף את אלה שבהן פחות נתרן.
כדאי להפחית את כמות הנתרן על ידי שטיפת האצות במים לפני שמשלבים אותן בארוחה, ובכל מקרה כאשר יש תוספת אצות, אין צורך להוסיף מלח.
