בשבוע הבא ל"ג בעומר, וכוכבי הערב הם תפוחי האדמה או כמו שקראו להם פעם, קרטושקס. זו הזדמנות להאיר בזרקור את תפוח האדמה שנפוץ במטבח הישראלי בכל השנה: אפוי, מבושל או מטוגן. אבל לא רק אצלנו, תפוח האדמה הוא במקום הרביעי בעולם ברשימת הגידולים הנצרכים ביותר לאחר אורז, חיטה ותירס.
תפוח האדמה הוא ירק. הוא מכיל כמות גבוהה של עמילן ולכן משויך תזונתית לקבוצת הפחמימות. זו הסיבה שכמעט כל תזונאית נתקלת ברתיעה מצריכה של תפוח אדמה, במיוחד בקרב מי שרוצה לרדת במשקל. ייתכן שהתדמית השלילית שדבקה בו היא בגלל האינדקס הגליקמי שלו. אינדקס גליקמי מבטא את מידת ההשפעה של צריכת פחמימות על רמת הסוכר בדם. האינדקס הגליקמי של תפוח אדמה הוא גבוה יחסית לפחמימות אחרות.
ממה להיזהר בתפוחי האדמה?
במהלך הטיגון מופרשים מהמזון לשמן נוזלים המפרקים חלק מרכיביו (הידרוליזה) ואיכותו נפגעת. חיסרון נוסף שממנו לא ניתן להתעלם הוא התרומה הקלורית הגבוהה. שימוש בשמן לטיגון מעלה את ספיגתו במזון ומגדיל משמעותית את סך הקלוריות של הארוחה. תפוח אדמה בינוני מספק כ־150 קלוריות בלבד. הטיגון (לצ'יפס או ללביבות תפוחי אדמה), מעלה משמעותית את ערכו הקלורי. לכן מומלץ להמעיט בטיגון ובכל תהליך של השחמה, קלייה או אפייה.
ומה לגבי הקליפה?
קליפת תפוח האדמה מהווה מקור לסיבים תזונתיים, אך קליפה ירוקה מעידה על הצטברות סולנין. זוהי תגובה טבעית לתפוחי אדמה שנחשפו ליותר מדי אור. כתוצאה מכך טעמו של תפוח האדמה עשוי להיות מר, ואכילה בכמות גדולה ממנו עלולה להזיק. אם הקליפה רק הוריקה מעט, ניתן להסירה לפני הבישול, והתפוח עצמו יהיה ראוי למאכל.
אם אתם מחליטים לקלף את תפוחי האדמה, השתמשו במקלף או בסכין קילוף חד ושמרו על קילוף דק ככל הניתן. רבים מהחומרים המזינים נמצאים קרוב לקליפה. אם קילפתם וחתכתם את תפוחי האדמה, אך לא בישלתם אותם סמוך לחיתוך, תגלו שהם שינו את צבעם לוורדרד או לחום. תופעה זו נוצרת כתוצאה מחשיפת הפחמימות לחמצן שבאוויר. תפוחי אדמה משחירים בטוחים למאכל, ואין סיבה לזרוק אותם או את החלקים שהשחירו. הצבע בדרך כלל נעלם עם הבישול. השריית תפוחי אדמה חתוכים ולא מבושלים במים קרים תשמור על צבעם.
התרעות פיקוד העורף