דאגה משמעותית לבריאותם הנפשית של השבים: לאחר שנה וחצי בישראל חוששים ממגוון רחב של בעיות רגשיות, נפשיות, נוירולוגיות וקוגניטיביות מהן יסבלו החטופים. ד"ר עינת יהנה, נוירופסיכולוגית קלינית ופסיכולוגית שיקומית, עומדת בראש תחום השיקום במטה משפחות החטופים, ועסקה בחודשים האחרונים בליווי של משפחות החטופים, השבים, ופרסמה מאמרים אודות מצבם. בראיון עמה היא משתפת בתובנות על מצבם הצפוי של החטופים ששבו, תהליך השיקום המורכב שצפוי להם, והשפעת הטראומה עליהם ועל משפחותיהם.
"החטופים מגיעים ממציאות של אלימות, פחד מתמיד ותנאים קשים מאוד" מסבירה ד"ר יענה, "הם נחשפו למראות של אלימות, חסך תזונתי, חוסר שינה ואיומים. אלו תנאים שמותירים חותם משמעותי על הנפש והמוח. החוויות האלו, לצד תחושת אובדן השליטה והזהות, מובילות לתסמינים קשים כמו קיפאון פסיכומוטורי, דיסאוריינטציה בזמן ובמקום, ותסמינים פיזיולוגיים חמורים.
"הם צפויים להתמודד עם קשיים נוירולוגיים וקוגניטיביים כמו הפרעות זיכרון וחוסר יכולת לייצר רצף בין חוויותיהם בשבי לבין המציאות החדשה. תהליך השיקום יהיה ארוך ומורכב, הרבה מעבר לימים הראשונים שלאחר השחרור, וידרוש טיפול מערכתי מתמשך – החל משיקום מוטורי וקוגניטיבי ועד תמיכה נפשית ממושכת".
"התפקיד שלנו הוא לשקם את תחושת השליטה של החטופים ולבסס ביטחון ואמון מחדש בעולם. גם פעולות יומיומיות פשוטות, כמו הצעת אוכל, צריכות להיעשות מתוך כבוד ובחירה שלהם. התקשורת צריכה להיות פשוטה ונטולת עומס מלל, תוך התמקדות בצרכים הבסיסיים ביותר: ביטחון, הזנה וקשר אנושי חם. זהו תהליך של איזון נפשי, כמו 'לידה מחדש' לאחר חוויה טראומטית".
התהליך שעומד בפני החטופים ובני משפחותיהם הוא ארוך ומורכב, וידרוש תמיכה רגשית ומערכתית מתמשכת. ד"ר יהנה מדגישה את החשיבות של ליווי מקצועי ממוקד, המותאם לצרכים הייחודיים של כל אדם שחווה את הטראומה הקשה בשבי. "זו משימה לאומית", היא מסכמת, "לשקם לא רק את החטופים אלא גם את כל המעגלים שסובבים אותם. חשוב לזכור שגם תהליך השיקום של שורדי השבי לא יהיה מלא עד החזרת כלל החטופים, החיים והחללים כאחד".
התרעות פיקוד העורף