לצד הלהבות, מתרחשים בשטח מצבים רפואיים שעלולים להחמיר במהירות – בעיקר בקרב תושבים שנקלעו לעשן, חום קיצוני או פניקה. מרגע שאדם שואף עשן, מופיעה סכנת חנק. העשן מכיל פיח, פחמן חד-חמצני וגזים רעילים אחרים. אם הנפגע מתקשה לנשום, משתעל, מבולבל או עייף – יש לפנותו מהאזור, להושיב אותו, ולפנות בגדים לוחצים. לא להניח אותו על הגב, לא להשכיב. אם הוא מאבד הכרה – חובה להזעיק עזרה מיידית ולהתחיל בהנשמה אם יש מיומנות לכך.
כוויות הן תוצאה שכיחה בשטח שריפה. גם בלי מגע ישיר באש – גיצים, מתכת לוהטת או התלקחות בגדים עלולים לגרום לנזק חמור. במקרה של כוויה, יש להסיר בגדים רופפים (אם אינם דבוקים), לקרר את האזור במים זורמים, לא למרוח חומרים מכל סוג, ולכסות בפד סטרילי או מגבת נקייה. כוויות עמוקות או רחבות מחייבות פינוי מהיר לבית חולים.
התייבשות ומכת חום הם תרחישים שקטים יותר – אך מסוכנים לא פחות. תנאים של חום קיצוני, מאמץ גופני והיעדר שתייה מובילים לסחרחורת, בלבול, אובדן הכרה או כשל חום. אדם שמפתח תסמינים אלו צריך לשבת בצל, לשתות, ולהוריד בגדים חמים. אם גופו מתחמם יתר על המידה – יש להרטיבו ולהמתין לחובשים. גם במקרה זה – ככל שהטיפול מהיר יותר, כך יורדים הסיכויים לנזק.
חרדה נפוצה באירועים מסוג זה, בעיקר אצל ילדים, קשישים או אנשים רגישים. סביבה רועשת, בלבול או אי-ודאות עלולים לגרום לתגובות פיזיולוגיות – כאבים בחזה, רעד, בכי או קיפאון. ההמלצה: להרחיק ממוקדי רעש או אש, לדבר ברוגע, לאפשר תחושת שליטה ולתת מים. במידת האפשר – להסיח את הדעת.
גם לאחר כיבוי האש, הקרקע עלולה להישאר לוהטת, מבנים על סף קריסה, וגזים רעילים באוויר. אין לחזור לשטח שריפה מבלי קבלת אישור מפורש מהגורמים המוסמכים. הבתים אולי נראים שלמים – אך הסכנה עוד קיימת.
הנחיות הרשויות הן חד-משמעיות: לא להגיע לאזור, להישמע להוראות הפינוי, ולהתעדכן בערוצים הרשמיים בלבד. כל ניסיון להגיע למוקד השריפה או לצלם מקרוב עלול להסתיים בפגיעה. ובכל מקרה של פגיעה יש לחייג מיד למוקד מד"א בטלפון 101, להשאיר את המוקדן על רמקול ולהישמע להנחיות עד להגעת הצוות הרפואי.
התרעות פיקוד העורף