הפטריות נמצאות בכל מקום: בקרקע, במים עומדים, על צמחים ובחומר אורגני מתפרק. רובן אינן מזיקות, ויש להן תפקידים חשובים במערכות האקולוגיות, אך חלקן מסוגלות להפוך לאויב קטלני לגוף האדם. זני אספרגילוס, שנפוצים בכל רחבי העולם, מפרישים נבגים זעירים שמתפזרים באוויר. אנשים בריאים לרוב אינם נפגעים מהם, שכן מערכת החיסון מצליחה להדוף את הפולש. אך אצל מי שסובל ממחלות ריאה כמו אסתמה, סיסטיק פיברוזיס או COPD, וכן אצל מדוכאי חיסון, חולי סרטן, מושתלים או מחלימים ממחלות קשות, הזיהום עלול להפוך לקטלני.
זן נוסף ששמו אספרגילוס פומיגטוס, שנפוץ בעיקר באקלים ממוזג, עלול להתרחב עד שנת 2100 בכ-77.5 אחוזים צפונה, עד אזורים הקרובים לקוטב הצפוני. לפי החוקרים, החשיפה לזיהום הפטרייתי הזה עלולה לגדול משמעותית בקרב אוכלוסיות באירופה, עם השפעה אפשרית על יותר מ-9 מיליון בני אדם.
הפטריות האלו לא רק מתפשטות, הן גם משתנות: לפי המדענים, אקלים משתנה ותנאי קיצון כמו שיטפונות, בצורות וסופות מאפשרים פיזור רחב של נבגים, ומעודדים את הפטריות לפתח עמידות לחום ולמערכת החיסון של האדם. המשמעות: ככל שהן שורדות טוב יותר בתוך גוף האדם, כך הסיכוי להדבקה מסכנת חיים עולה.
המקרה הקיצוני ביותר הוא אספרגילוזיס פולשני, מצב שבו הפטרייה לא רק נושאת נבגים אלא חודרת לרקמות ובעצם "אוכלת" את הגוף מבפנים. התמותה במקרים כאלו נעה בין 20 ל-40 אחוזים. אבחון המחלה קשה, שכן תסמיניה - חום, שיעול וקוצר נשימה - דומים לאלו של זיהומים ויראליים אחרים. רופאים רבים כלל לא מעלים את האבחנה על דעתם.
צרה נוספת נוגעת להיצע התרופות המוגבל הקיים נגד פטריות: כיום קיימות רק ארבע קבוצות של תרופות אנטי פטרייתיות, ופטריות רבות מפתחות עמידות במהירות. בארצות הברית, לדוגמה, נרשמו יותר מ-20 אלף מקרי אספרגילוזיס רק בעשור האחרון, כאשר שיעור התחלואה עולה בכ-5 אחוזים בכל שנה. מחקרים מראים שפטריות אחרות, כמו קנדידה אלביקנס, גם הן מתפשטות ומפתחות עמידות, מה שמציב איום ממשי על בריאות הציבור, בייחוד על רקע כשל מערכות בריאות רבות לזהות ולטפל בזיהומים בזמן.
התרעות פיקוד העורף