כך מתחיל הסרטון המצמרר שהפיק ארגון הג'וינט, במטרה להעלות מודעות לחשיבות של זיהוי מוקדם של דמנציה. הוא מסתיים כאשר אותה אישה מערבבת מצרכים לציפוי בקערת אלומיניום עגולה, מבלי שזכר לעוגה עצמה יופיע. הדלת נפתחת, הבן חוזר, והיא מביטה בו במבט נבוך ומנותק – לא מזהה את פניו, לא את עצמה, לא את הסיטואציה.
הסרטון מציג בצורה מדויקת את אחד הסימנים המוקדמים של דמנציה: בלבול, שכחה של פרטים מהשיחה, אובדן אוריינטציה במרחב ושיבוש היגיון תפקודי. הוא אינו מתאר את שלביה הקשים והסופיים של המחלה אלא את ההתחלה, הרגע שבו אנשים בסביבה מתחילים לחשוד שמשהו אינו כשורה.
אבחון המחלה מתבצע לרוב על ידי נוירולוגים, וכולל תחקור של ההיסטוריה הרפואית, תיאור הסימפטומים, מבדקים קוגניטיביים בעל פה ובכתב, בדיקות דם, הדמיה מוחית ולעיתים גם בדיקת נוזל שדרה, הבודקת את רמות החלבונים האופייניים.
התסמינים של דמנציה מופיעים בשלבים, ומתפתחים בהדרגה: בשלב הראשון מופיעה ירידה בזיכרון לטווח קצר, נטייה לחזור על שאלות או אמירות, בלבול, קושי בשליפת שמות של אנשים או מקומות, ולעיתים שינויים במצב הרוח כמו חרדה או דיכאון. גם התמצאות מרחבית עלולה להיפגע, בעיקר בסביבות פחות מוכרות.
בהמשך, בשלב השני של המחלה, המצב מתדרדר: החולה כבר אינו מזהה חברים או בני משפחה, מתקשה לבצע פעולות יום יומיות כמו רחצה או צחצוח שיניים, ומופיעות תופעות של בלבול, דאגה, נדודי שינה והזיות. ההתנהלות היום יומית והחברתית מצטמצמת, והחולה מגלה פחות עניין בסביבה.
בשלב השלישי, המתקדם והסופני, נפגעים כלל התפקודים: החולה אינו מזהה אף אחד מבני משפחתו, אינו מבין מילים ואינו מצליח לבצע פעולות בסיסיות כמו אכילה, לבוש או שליטה בסוגרים. גם תופעות התנהגותיות קשות עלולות להופיע כמו חשדנות, מחשבות שווא והתקפי זעם.
הסרטון של הג'וינט אינו מבקש לזעזע, אלא להמחיש: כך זה מתחיל. במבט תמים של אם שמנסה למלא בקשה פשוטה, אך אינה מצליחה לחבר את חלקי המציאות. אין צורך בדרמה או במוזיקה עצובה - רק ברגע של אמת שקטה, שמהדהדת בלב.
ככל שאבחון המחלה נעשה מוקדם יותר, כך ניתן להיערך טוב יותר, להעניק טיפול מתאים, וללוות את החולה ואת משפחתו בצורה מכבדת ואנושית יותר. והאם יש שמנת בארון? אולי לא. אבל יש שם משהו אחר – זיכרון חמקמק שמתחיל להיעלם.
התרעות פיקוד העורף