הבחירה בעיצוב הפתוח מאחור נועדה במקור להקל על הצוות הרפואי בגישה מהירה לגב, לישבן ולאגן, אזורים שדורשים לעיתים קרובות בדיקות, הזרקות, קטטרים, טיפול בפצעים, ניתוחים ובדיקות דימות. פתיחה אחורית מונעת גם מגע ישיר של החזה או הבטן עם הסביבה, מה שנחשב אז לפחות בעייתי מבחינת צניעות. הבד הדקיק נבחר כדי להוזיל עלויות כביסה, ואילו החוטים שנקשרים מאחור נועדו לפשט את ההלבשה גם כשהחולה חלש או מרותק למיטה.
עם זאת, בעידן של מודעות לפרטיות, עצמאות המטופל וחוויית מטופל אנושית ומכבדת, עולות יותר ויותר ביקורות על החלוק המסורתי. חולים מדווחים על תחושת מבוכה מהחשיפה, קושי לקשור את החוטים כשאין עזרה, ותחושה שהם מאבדים את כבודם האנושי בתוך מוסד רפואי שלא מתחשב בתחושותיהם. נשים אחרי לידה, חולי סרטן, בני נוער ובני הגיל השלישי מדווחים לעיתים קרובות שהם נמנעים מתנועה במחלקה או מקבלת מבקרים רק כדי לא להיחשף בחלוק האשפוז הפתוח.
בשנים האחרונות החלו מדינות וארגוני בריאות לשקול חלופות. באנגליה, לדוגמה, חלק מבתי החולים עברו לשימוש בחלוקים שמתכנסים בצד, או שנקשרים מלפנים, ומאפשרים גישה רפואית בלי לחשוף את המטופל לחלוטין. בארצות הברית עוצבו בשיתוף עם מעצבי אופנה דגמים חדשים של חלוקים בעלי כפתורים, פתיחה אלכסונית, ובדים אטומים יותר. אחד הפרויקטים המפורסמים היה שיתוף פעולה בין מעצבים לבין מוסד הבריאות של מדינת מישיגן, שביקש להפוך את חוויית הלבוש בבית החולים לנוחה ומכובדת יותר.
גם בישראל ישנם ניסיונות לשיפור, בעיקר בבתי חולים פרטיים ובמחלקות יולדות, אך ברוב בתי החולים הציבוריים עדיין נעשה שימוש בחלוק הפשוט והוותיק. הסיבות לכך נעות בין תקציבים נמוכים לצורך האמיתי בשימוש יומיומי פשוט וזמין.
אז למה עד היום אנחנו עדיין נאלצים להסתובב בחלוק שחושף אותנו פיזית ורגשית? בין היתר בגלל שינויים איטיים במערכת הבריאות הציבורית, שמרנות של מערכות רפואיות ותקינה, ומחסור בתקציבים ללבוש חדיש יותר. אבל ייתכן שבעידן שבו חוויית המטופל מקבלת מקום מרכזי, גם הבגד שמלווה כל חולה מרגע כניסתו לבית החולים צריך להתעדכן, להשתפר ולהפוך לפחות מביך.
הצעד הראשון יכול להיות פשוט: אטמים אחוריים שמוסתרים, בדים אטומים מעט יותר, ועיצובים עם התחשבות בזכויות הבסיסיות של כל אדם: להרגיש אנושי, גם כשהוא שוכב חולה.
התרעות פיקוד העורף