אחד החוסרים המשמעותיים ביותר שעליהם מתריעים הרופאים הוא ויטמין די. מדובר באחד הוויטמינים החשובים ביותר בגוף האדם, והוא ממלא תפקיד מרכזי בשמירה על חוזק העצמות, בתפקוד מערכת החיסון, ובוויסות רמות הסידן והזרחן בדם. ויטמין די מיוצר באופן טבעי בעור בתגובה לחשיפה לקרני השמש, בעיקר לקרני ה־UVB, אך הוא קיים גם במידה מסוימת במזונות מן החי כמו דגים שומניים, ביצים ומוצרי חלב.
החטופים שהוחזקו במנהרות תת-קרקעיות במשך חודשים ארוכים לא נחשפו כמעט כלל לשמש, ומרביתם גם לא קיבלו מזון שמכיל את הוויטמין. כתוצאה מכך, סביר להניח שרמות ויטמין די בגופם ירדו בצורה קיצונית, מצב שמוגדר ברפואה כ"חסר חמור". חסר כזה עלול לגרום לשורה של תופעות פיזיולוגיות מורכבות.
ברמה הביוכימית, ויטמין די מתפקד כהורמון לכל דבר. לאחר שהוא נוצר בעור או נצרך מהמזון, הוא עובר בכבד תהליך המרה לצורת ביניים ולאחר מכן עובר לכליות, שם הוא הופך לצורתו הפעילה קלציטריול. חומר זה אחראי על ספיגת הסידן והזרחן במעי הדק, ועל פיקוח עדין על מאזן המינרלים בדם. כשהגוף חסר בוויטמין די, רמות הסידן בדם יורדות, והגוף "שואב" סידן ממאגרי העצמות כדי לשמור על תפקוד השרירים והעצבים.
התוצאה עלולה להיות עצמות חלשות, כאבים כרוניים בגפיים ובגב, ונטייה לשברים ספונטניים גם במאמץ קל. אצל מבוגרים מצב זה מכונה "אוסטאומלציה", התרככות העצם, ואצל ילדים "רככת". במקרים ממושכים עלול להתפתח גם עיוות בעצמות, ירידה בגובה, ונזק בלתי הפיך למערכת השלד.
ההשפעות אינן נעצרות בעצמות בלבד. בעשור האחרון התגלו קשרים מובהקים בין מחסור בויטמין די לבין ירידה בתפקוד מערכת החיסון, עלייה בסיכון לזיהומים נשימתיים, דיכאון, עייפות כרונית ואף פגיעה בקוגניציה. במצבי דחק קיצוניים כמו שבי, שבהם הגוף ממילא מצוי בעומס פיזי ונפשי כבד, מחסור כזה עלול להחריף את השחיקה הגופנית ולהאט את ההחלמה.
מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שויטמין די מעורב גם בתהליכי ויסות של לחץ הדם, ובתפקוד שריר הלב. לכן, אצל החטופים הסובלים מתשישות קשה, ירידה במסת שריר והפרעות אלקטרוליטיות, החסר בוויטמין די עשוי להשפיע ישירות גם על תפקוד מערכת הלב וכלי הדם.
גם מחסור בברזל צפוי להיות בולט, בשל תפריט דל בחלבון ובמוצרים מהחי. מחסור זה עלול להביא לאנמיה קשה, חולשה כללית, דופק מהיר, סחרחורות ועייפות קיצונית. נוסף על כך, במקרים של תזונה ומצומצמת לאורך זמן, יש חשש לירידה במסת השריר ולפגיעה בלתי הפיכה בתפקוד הפיזי. ויטמין בי 12, שאותו מקבלים ממקורות חלבוניים בלבד, עלול להיות חסר כמעט לחלוטין. חוסר בוויטמין זה גורם לנזק עצבי, תחושת נימול בגפיים, ירידה בזיכרון וביכולת הריכוז, ולעיתים גם לדיכאון.
עוד חסר שכיח צפוי הוא באשלגן ובמגנזיום, שני מינרלים החיוניים לפעילות תקינה של שרירי הגוף, כולל שריר הלב. מחסור ממושך בהם עלול לגרום להפרעות קצב לב, חולשת שרירים, עוויתות והתייבשות קשה.
במערכת הבריאות מעריכים כי תזונת החטופים כללה גם צריכה של מים באיכות ירודה, שלעיתים ייתכן שהיו מי ים מדוללים. שתיית מים כאלה עלולה לגרום לעלייה מסוכנת ברמות הנתרן בדם, להתייבשות חמורה ואף לכשל כלייתי. בנוסף, במים שאינם ראויים לשתייה עלולות להימצא חיידקים וטפילים שגורמים לזיהומים במערכת העיכול.
בבתי החולים נערכים למעקב רפואי מדוקדק אחר כל אחד מהמשוחררים, שיכלול בדיקות דם מקיפות, ניטור רמות מלחים, ויטמינים ומינרלים, וכן הערכה תזונתית מותאמת אישית. בשלב הראשוני יינתן להם מזון מרוכך, מדוד ומבוקר, כדי למנוע תסמונת האכלה מחדש, תהליך מסוכן שבו הגוף מתקשה להתמודד עם החזרת המזון לאחר תקופת רעב ממושכת.
מהנסיון בשחרור קודם של חטופים, ההחלמה הצפויה עשויה להימשך שבועות ואף חודשים. בתקופה זו יזדקקו להשגחה רפואית צמודה, טיפול פיזי ונפשי, ולשיקום הדרגתי של מערכות הגוף שנשחקו בתקופת השבי. לצד האתגרים הפיזיים, מציינים במערכת הבריאות גם את הצורך במעקב פסיכולוגי ממושך. החשיפה לטראומה, הפחדים והבדידות, עלולים להותיר סימנים נפשיים לא פחות קשים מהנזק הגופני.
התרעות פיקוד העורף