בשלב הראשון, קיבל כל חטוף עם הגעתו תה עם כפית סוכר, מספר ביסקוויטים ורסק תפוחים. יחד עם המזון ניתנת תוספת של 100 מיליגרם תיאמין , ויטמין B1, רכיב חיוני בגוף שתפקידו לסייע בהמרת המזון לאנרגיה. מחסור בתיאמין שכיח במצבי רעב קיצוני, והוא עלול לגרום לבלבול, חולשה, הפרעות בתנועה ופגיעה נוירולוגית חמורה.
בימים שלאחר מכן, בהתאם למדדים הגופניים, נבחנו בדיקות דם הכוללות רמות סוכר, אשלגן, מגנזיום וזרחן יחד עם תפקודי כליות, רמות חלבון ומצב גופני כללי. כל חטוף נבדק בין היתר על פי מדד ה-BMI, יחס המשקל לגובה בריבוע ולפי התוצאה מסווג מצבו התזונתי: סיכון בינוני או גבוה. ככל שהמדד נמוך יותר, כך ההזנה מתבצעת באיטיות רבה יותר. כידוע, חלק מהחטופים הגיעו בתת משקל קיצוני ואיבדו גם 40% ממשקל גופם.
החטופים שנמצאים בסיכון גבוה, כלומר בעלי BMI נמוך מ-16, מקבלים גם תוספת גלוקוז לווריד ותוספי ויטמינים, ביניהם ויטמין D בשל היעדר חשיפה לשמש במהלך השבי, ויטמין B12 וברזל. כמו כן ניתנות תוספות של אבץ, סידן ואלקטרוליטים, המאזנים מחדש את תפקודי הגוף.
כל חטוף מלווה על ידי תזונאית קלינית קבועה הצמודה אליו לכל אורך השיקום הראשוני. התזונאית בונה תפריט אישי על פי תוצאות הבדיקות, מצב השרירים, הרקע הרפואי והפגיעות מהן הוא סובל. לצד מזון רפואי, נכללים בתפריט גם מאכלים רכים וקלים לעיכול כמו מרק עוף, תפוחי אדמה מעוכים, פירה ירקות וגבינות רכות. בהמשך, עם התקדמות ההחלמה, נוסף בהדרגה גם בשר טחון, פסטה, אורז מלא, פירות וביצים. התפריט נבנה יחד עם החטוף והמאכלים אליהם היה רגיל ואוהב.
אף שבימים הראשונים ההזנה מתבצעת במנות מדודות, החטופים הורשו לקבל גם מזון ביתי מהמשפחה, בהתאם לאישור התזונאית. המטרה היא לעודד תחושת ביטחון ונחמה נפשית דרך טעמים מוכרים מהבית. חלקם ביקשו לאכול מאכלים ישראליים פשוטים כמו עוף, סטייק או קוסקוס, מאכלים המזכירים בית, חום ונורמליות. אחרים ביקשו מנות קלות כמו יוגורט, טונה או פסטה.
אחד המאפיינים הבולטים שנצפו בקרב כלל החטופים הוא דלדול שרירים בולט וחולשה פיזית רבה. בשל כך, מושם דגש על תוספת חלבון, שמטרתה לבנות מחדש את מסת השריר ולחזק את הגוף. השילוב כולל מזון עשיר בחלבון כמו יוגורט, ביצים, טופו וגבינות רכות, ולעיתים גם תוספי חלבון רפואיים הניתנים בשתייה.
לאורך התהליך נמדדים סימני החיים של כל חטוף: לחץ דם, קצב לב, ריווי חמצן ורמות סוכר, אחת לארבע שעות במהלך היממה הראשונה. צוות הרופאים בוחן כל שינוי בתגובה לגוף ומתקן את ההזנה בהתאם. המטרה היא להעלות מדי יום את כמות הקלוריות בכשליש מהיעד עד להשגת התזונה המלאה תוך חמישה עד עשרה ימים.\
לצד כללים ברורים, יש גם רגעים אנושיים קטנים. הצוותים מדווחים שהחטופים מבקשים להתרחק מהמזון שזכור להם מתקופת השבי, בעיקר אורז לבן ופיתות פשוטות. רבים מהם סיפרו כי במשך חודשים אכלו אך ורק את שני המאכלים האלה, לעיתים בכמות מצומצמת או יבשה לחלוטין, ולכן מבקשים לא לראותם שוב על הצלחת.
חלק מהחטופים ביקשו גם טעמים מתוקים: שוקולד, עוגיות, פירות, גלידות וממתקים, ששוטפים את מחלקות השבים. המסר העיקרי בפרוטוקול ההזנה הוא זהירות ואנושיות גם יחד. לאפשר לגוף ולנפש להתאושש בקצב טבעי, לשקם את המערכות הפנימיות שנפגעו ולתת מקום לרגעים הקטנים של נורמליות. כפי שאמרה אחת התזונאיות המלוות: "האוכל כאן הוא לא רק דלק לגוף, הוא גם חלק מתהליך הריפוי הרגשי. הם חוזרים אל עצמם בצלחת אחת בכל פעם".
התרעות פיקוד העורף