בכל בתי המלון המפוקחים, מהפשוטים ועד היוקרתיים ביותר, קיימת מדיניות ברורה של החלפת סדינים וציפיות בין אורחים. זהו נוהל בסיסי, מחייב, ולרוב גם נאכף. מצעים אלו נשלחים לכביסה תעשייתית בטמפרטורות גבוהות, לעיתים עם חיטוי כלור. מציאת שערה או קמט אינה בהכרח עדות לכך שהסדין לא הוחלף, אלא לעיתים תוצאה של כשל נקודתי בכביסה או בקיפול.
גם כיסוי השמיכה, הציפה, אמור לפי הנהלים להיות מוחלף בין אורח לאורח. במלונות ארבעה וחמישה כוכבים מדובר בסטנדרט כמעט מוחלט. עם זאת, תחקירים שנעשו במוטלים ובמלונות זולים יותר מצאו מקרים שבהם ציפה שנראתה נקייה נמתחה מחדש בלבד ולא נשלחה לכביסה, בעיקר כאשר לא נראו עליה כתמים ברורים.
רצועת הבד המונחת בקצה המיטה וכריות הנוי הדקורטיביות הן מהפריטים המלוכלכים ביותר בחדר, למרות מראן האסתטי. פריטים אלו כמעט אף פעם לא מכובסים בין אורחים. אורחים רבים זורקים אותם על הרצפה, מניחים עליהם מזוודות או דורכים עליהם בנעליים. בפועל, ברוב המקרים החדרנית פשוט מקפלת ומחזירה אותם למיטה לאחר סידור המצעים. זו אחת הנקודות שבהן הפער בין מראה לניקיון אמיתי הוא הגדול ביותר.
גם האמבטיה לא תמיד נקייה כפי שנדמה: מגבות שנמצאות בשימוש או זרוקות מוחלפות כמעט תמיד, אך מגבות מקופלות שנראות שלא נגעו בהן לעיתים נשארות בחדר גם עבור האורח הבא.
נקודת תורפה מוכרת נוספת היא כוסות הזכוכית. תחקירים עם מצלמות נסתרות תיעדו מקרים רבים שבהם כוסות נשטפו במהירות בכיור האמבטיה עם מים בלבד, לעיתים באמצעות אותה מטלית שמשמשת לניקוי הכיור, במקום לעבור חיטוי במדיח תעשייתי.
פריטים שאינם מבד, אך נוגעים בהם שוב ושוב, זוכים לפחות תשומת לב בניקיון. שלט הטלוויזיה נחשב בעקביות לאחד הפריטים המזוהמים ביותר בחדרי מלון, והוא מחוטא לעיתים רחוקות בלבד. מתגי תאורה, ידיות וטלפון קווי לרוב אינם עוברים חיטוי בין אורחים, אלא אם מדובר במלון בעל פרוטוקול ניקיון מחמיר במיוחד.
יותר ויותר בתי מלון, בעיקר בארצות הברית, עוברים לשיטת שלושת הסדינים, שבה השמיכה הכבדה כלואה בין שני סדינים שטוחים ואינה נוגעת ישירות בגוף. בדרך כלל מומלץ להסיר מיד עם הכניסה לחדר את כריות הנוי והכיסוי שבקצה המיטה ולהניחם בצד. שימוש במגבונים מחטאים לניגוב שלט, מתגים וטלפון הפך להרגל קבוע בקרב אנשי עסקים ותיירים.
התרעות פיקוד העורף