נדמה שהוא שם רק בשביל לנשום ולהריח, אבל האף הוא הרבה יותר מצינור אוויר. מדובר במערכת סינון, חימום, לחות והתרעה ביולוגית, שעובדת בלי הפסקה מהרגע שאנחנו נולדים. בכל שאיפה הוא לוכד חיידקים, מזהמים וחלקיקים זעירים, ובמקביל שולח למוח מידע שמתרגם לא רק לריח אלא גם לזיכרונות, רגשות וטעם.
אל חללי האף מחוברות מערות האף - הסינוסים. אלה חללים מלאי אוויר המצופים רירית ומנקזים הפרשות שונות, כולל דמעות. חלק מהחוקרים סבורים שהסינוסים משמשים מחסן לאוויר מחומם ולח, אחרים רואים בהם תיבת תהודה המשפיעה על הקול, ויש המייחסים להם תפקיד בהפחתת משקל הגולגולת ובשמירה על שיווי משקל.
כשאנחנו מצוננים, הרירית מתנפחת ומפרישה יותר ריר. זרימת האוויר נפגעת, וחוש הריח נחלש. מאחר שהאף אחראי לרוב תחושת הטעם, האוכל נדמה תפל. הלשון מזהה רק מתוק, מלוח, חמוץ ומר, וכל השאר מגיע מהריח. זו גם הסיבה לכך שטעם האוכל משתפר כשאנחנו רעבים - המוח חד יותר לאותות הריח.
חוש הריח הוא אחד החושים המשפיעים ביותר על איכות החיים. הוא מזהיר מפני סכנות, משפיע על מצב הרוח, על משיכה בין אנשים ועל זיכרון. מחקרים מראים שאנשים מסוגלים לזכור ריחות בדיוק גבוה גם שנים לאחר מכן, הרבה יותר מזיכרון חזותי. ניחוח אחד יכול להחזיר ברגע חוויה מלפני עשור.
גם השעון הביולוגי משפיע. חוש הריח חד פחות בשעות הבוקר ומתעצם בהמשך היום. אצל נשים הוא רגיש יותר, אך משתנה במהלך המחזור החודשי בהשפעת הורמונים. לא במקרה ריח קשור גם לרגש ולזוגיות.
האף ממשיך לגדול גם אחרי גיל ההתבגרות. לכן מומלץ להימנע מניתוחים פלסטיים מוקדמים מדי. פציעות קטנות, חיטוט או יובש עלולים לגרום לדימומים, בעיקר בשל ריבוי כלי הדם בחלקו הקדמי של האף.
ומדוע יש לנו "נזלת" אחרי מקלחת? האוויר במקלחת חמה רווי באדי מים. כאשר נושמים את האדים הללו, הם מעניקים לחות לריריות האף. הלחות הזו מדללת את הריר (מוקוס) שנמצא באף באופן טבעי והופכת אותו לנוזלי יותר, מה שגורם לו לזרום החוצה בקלות רבה יותר – וזו הנזלת שמרגישים. בתוך כך, חום מהמים גורם לכלי הדם בגוף, ובכלל זה בתוך האף, להתרחב. זרימת הדם המוגברת לאזור האף גורמת לרקמות ולריריות להתנפח מעט ולייצר יותר נוזלים, מה שיכול להוביל לתחושת גודש או נזלת.
התרעות פיקוד העורף